העמק דבר על בראשית · פרק 27 · פסוק 29

יעבדוך עמים. כבר נתבאר כ״פ דמשמעות עם הוא שאינו מלוכה בפ״ע אלא עם בפ״ע תחת שבט מלוכה אחרת:

וישתחו לך לאומים. לאום הוא מלוכה ואומה בפ״ע. כמש״כ לעיל כ״ה כ״ג. והיה הברכה כי מלוכות בפ״ע יהיו נכנעים אליך. ומש״ה כתיב וישתחו חסר שאין הפי׳ השתחואה ממש כעבדים אלא כעין דכתיב יכבדוך עם עז:

הוה גביר לאחיך. זרע עשו ויבואר להלך ל״ו כ״א. ובס׳ דברים ב׳ ד׳ וכ״ג ח׳. דאחינו לא נקרא אלא בני עשו היושבים בשעיר המה עיקר אדום. וגביר אינו במשמע עבדות ממש אלא גביר מושל עליו. ומכ״מ הוא מלוכה בפ״ע. וזה נתקיים בבית ראשון שאומה אדום אע״ג שהיא מלוכה בפ״ע מכ״מ היו נשמעים לישראל אפי׳ בימי אחאב ומלכי יהודה הרשעים ורק בשביל כח גמ״ח הנפלא:

וישתחוו לך בני אמך. ג״כ זרע עשו והשתחוו מלא הוא עבדות ממש וזה הי׳ בימי מלכות בית שני שהיו אדום עבדים ממש לישראל ומש״ה כתיב בני אמך. שנכנסו לגמרי בהנהגת ישראל. והנהגת ד״א מכונה בשם אם כמש״כ בס׳ דברים כ״א י״ח. וכ״ז מדבר באומה הנקראת על שם אדום הוא עשו. ונתקיים ביעקב עד שנתקלקל גם כח גמ״ח של יעקב. וכמו שהוכיח הושע הנביא מה אעשה לך אפרים וחסדכם כענן בקר. ועמוס הנביא אמר על שלשה פשעי ישראל וגו׳ על מכרם בכסף צדיק וכל הענין ובבית שני נתקלקל ע״י שנאת חנם ורציחה כידוע: