העמק דבר על בראשית · פרק 32 · פסוק 8

ויירא יעקב מאד. נפל פחד בלבבו:

ויצר לו. מזה שנפל פחד בלבבו הצר לו כי מזה הבין שרעה נגד פניו . וי״ל עוד שהצר לו על עיקר השליחות. שהתבונן על השגיאה מה שהחזיק באזניו ועורר קרבות בעצמו:

ויחץ את העם וגו׳. ולא כתיב שחצה את הילדים. מובן מזה שהילדים שמרם אצלו. וא״כ קשה מה שאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. הלא אם יבא אל המקום שעמד יעקב ובניו והכהו. מאי נ״מ שיהא המחנה השנית לפליטה. אלא ברור היה אצלו שלא יהרוג לא אותו ולא אחד מבניו שהרי כבר הוא מובטח מהקב״ה שלא יכלה הוא וזרעו שהמה כמו הוא בעצמו כמש״כ לעיל כ״ח ט״ו. ומזה הטעם גמירי דלא כלי שבטא. אלא ירא מנכסיו ועבדים ושפחות. ובתפלה של יעקב מבואר שהיה ירא גם שמא יהרוג הנשים: ויש לדעת דכל הכנה זו שעשה בזו השעה לא היה אלא באותו יום שחשב שמא יבוא עשו מיד וילחם עמו אבל אח״כ כשראה שלא בא והבין שעשו לן בדרך ע״כ לן גם יעקב וגם עבר הנחל ובבוקר כבר נתחזק לבבו ע״י המלאך ושוב לא עשה הכנה זו. וע׳ להלן ל״ג א׳: