העמק דבר על בראשית · פרק 43 · פסוק 27

השלום אביכם וגו׳ העודנו חי. פי׳ המפרשים תמוה. חדא דא״כ הי׳ ראוי לומר השלום לאביכם וכבר עמד ע״ז בא״ע ולא יישב א״נ. וגם מה זו שאלה העודנו חי אחר ששואל אם שלום לו. הרי יודע כי חי הוא. אלא פי׳ השלום אביכם הוא כמו השלום זמרי. השלום יהוא מלכים ב׳ ט׳ דמשמעו אם אתה שלום עמדי או הנך ברוגז. כך שאלם השלום אביכם. אם אינו בכעס עלי על לקיחת בן זקונים שלו. וע״ז השיבוהו בחכמה שלום לעבדך הרי הוא עבדך ואיך יכעוס או ירגיז על האדון ואין לשאול בשלום כ״א אם שלם הוא בגופו. כן הוא שלום לעבדך.

עוד שאלם העודנו חי. אין הפי׳ אם חי ולא מת שהרי זה יודע כמובן משאלה ראשונה אלא אם הוא עודנו בריא וחזק בגופו. וע״ז השיבוהו עודנו חי. והם לא הבינו מה כונת שאלה זו. אמנם הי׳ ליוסף בזה כונה עיקרית לדבר התועדותו אליהם דבאמת יש לתמוה מה ראה יוסף לצער גם עתה את אחיו במעשה הגביע הרי נתקיים החלום השני באחד עשר כוכבים. וברור שהבין שעדיין חסר השתחואה של השמש הוא אביו וכסבור שע״י הגביע ישאר בנימין עמו. וידע שאביהם לא ינוח ולא ישקוט עד שיבוא בעצמו וישתחוה ליוסף שיניח אותו ואז יתודע. ולא הי׳ מניח יוסף מזה הרעיון עד שאמר לו יהודה והיה כראותו כי אין הנער ומת. מיד הבין כי א״א שיתקיים החלום בזה האופן ע״כ התודע והחלום נתקיים במנחה ששלח לו כמ״ש לעיל י״א או כמו שיבואר בסמוך. וע״ע מ״ש להלן מ״ו כ״ט. אך עתה הי׳ נצרך ליוסף לדעת אם אביו חזק בבריאות ולא יזיק לו מה שיעכב את בנימין והמה לא הבינו וכסבורים ששואל לשם חיבה ואהבה: