איש נבון וחכם. לא אמר איש חכם ונבון כלשון המקרא דברים ד׳ ו׳ עם חכם ונבון. דשם חכם משמעו שני אופנים. הא׳ מלומד בדבר המקובל וידיעות הרבה. והב׳ הוא בר שכל וחריצות וזהו כוונת המקרא במשלי ד׳ ראשית חכמ׳ קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה. פי׳ ראשית שכל וחריצות. הוא שמתחלה יקנה ידיעות הרבה ואח״כ יקנה בעמלו בהם בינה והיינו מאמרם ז״ל לגמור אינש והדר לסבור. מעתה מובן משמעות עם חכם ונבון הוא שהמה מלומדים ברוב ידיעות וגם נבונים המה בידיעות הללו ע״כ כתיב תחלה חכם ואח״כ נבון. משא״כ כאן פי׳ נבון להשכיל על רוח בני האדם ויודע להנהיגם וחכם הוא בידיעות הנחוצות לדבר איך לקיים התבואה וכ״כ הרמב״ן. מש״ה הקדים נבון לחכם דשני דברים המה בפ״ע:
קריאה במקור
העמק דבר על בראשית · פרק 41 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 1 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: e956484e70d96cbe92b909619494086f62b03e7ec5410ba50c91da8b6fd56fe3