העמק דבר על בראשית · פרק 26 · פסוק 24

וירא וגו׳ אנכי אלהי אברהם. מיוחד להגנה כמו שהיה מגן אברהם. וכמו שביארנו להלן כ״ח י״ג ובריש ס׳ שמות ובכ״מ:

אל תירא. מלבוא עם אנשי ביתך לדור פה: כי אתך אנכי. שלא יוכלו לגרשך:

וברכתיך והרביתי את זרעך. רבוי זה ע״כ אינו בכמות כמש״כ לעיל ד׳ שכל מה שנתברך אברהם הרי זה ברכה ליצחק. וגם א״א לפרש כאן גדולה בעושר שהרי כבר נתברך בזה יצחק בראשונה ועוד דזה אינו שייך למורא זו שנתיירא שלא יגרשוהו מפני קנאה. והרי מגרר גרשו אותו מחמת רוב עשרו. ועוד מה זה שאמר ה׳ בעבור אברהם עבדי. וכל בעבור משמעו לטובתו כמש״כ לעיל ג׳ י״ז ובכ״מ. ומה זה טובה לאברהם בעולם העליון עשירות זרעו. אלא הוא ברכה חדשה שיגדל את זרעו העוסקים בתורה שיהא חוט של חן משוך עליו. ובזה יהיו ניצולים בעת צרה וכדתנן באבות כל המקבל עליו עול תורה פורקין כו׳. וכמו שהראנו לדעת להלן מ״ה ט״ז שגם בחרבן ראשון ושני ניצולו חכמי תורה בהשגחה פרטית. וע״ע בס׳ דברים כ״ט ח׳. והראה הקב״ה באבות בזה המקום שהיה יעקב אז עוסק באהלי תורה והיה זיוה והדרה של באר שבע כמבואר ברבה ר״פ ויצא. וזהו והרביתי את זרעך. אגדיל אותם בעיני אוה״ע:

בעבור וגו׳. כי בשעה שת״ח במנוחה הוגים בתורת רבם ויש מזה נחת להם בעולם העליון כדאיתא בב״מ דפ״ה ב׳. מתנייתא דמר מתנינא ובכ״מ ידוע מאמרם ז״ל עה״פ דובב שפתי ישנים כל ת״ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה״ז שפתותיו דובבות בקבר. והיה יעקב אבינו יושב בישיבה כדאיתא ביומא פ״ג וברבה ר״פ ויגש והיה דולה ומשקה מתורתו של א״א וזה לא היה אפשר אלא בהיותו בב״ש בכרך ומצא אנשים שהתגיירו ולמדים תורת אברהם והיה בזה נ״ר לאברהם. ומעשה אבות סימן לבנים: