ויאמר יעקב לאחיו. פרש״י ע״פ המדרש דלאחיו היינו בניו. דא״א לפרש אחיו כמו לעיל נגד אחי ואחיך. וכן להלן ויקרא לאחיו. שאין ד״א לבקש אנשים חשובים ללקט אבנים לאכילה. אלא ע״כ המה בניו. ועדיין צריך טעם למה באמת לא צוה לעבדיו ושפחותיו לעשות כן. ותו למאי כתיב לאחיו. ולא לבניו. אלא בשביל שהיה בזה הענין מדת יעקב לשבת בטח ושלום עם אנשים. ואע״ג שלבן הקניטו הרבה ובפרט בסוף דבריו אמר כל אשר אתה רואה לי הוא. מ״מ לא חש יעקב לזה וביקש לרדוף אחר השלום ולעשות לגימה לקרב את לבבו. ורצה עוד להרגיל בניו למדה זו הנפלאה. ע״כ צוה אותם ללקט אבנים לשם כך. ואם היה אומר בני לקטו אבנים לא היה נקלט בלבבם דרך מוסרי בזה ואמרו בלבם כי עושים בצווי אביהם ע״כ קרא אחי לקטו אבנים להגיד יושר מדה זו שגם בלי גזרת אב. יפה לנו לאחוז במדה המישבת לבטח. וע׳ להלן ל״ב כ״ו ומ״ט כ״ד. ובס׳ דברים ל״ג כ״ח:
קריאה במקור
העמק דבר על בראשית · פרק 31 · פסוק 46
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ויאכלו שם על הגל. ולא עלה על דעת יעקב לעשות את הגל ג״כ לעד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 1 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: e956484e70d96cbe92b909619494086f62b03e7ec5410ba50c91da8b6fd56fe3