והאיש משתאה לה. מלשון והארץ תשאה שממה. ומשמעו מלשון תמהון שהי׳ משתומם ומביט עליה בעין פקיחה. והי׳ ראוי לכתוב משתאה עליה. וכבר הרגישו חז״ל בירו׳ ר״ה פ״א ואמרו שהכתוב מדבר בכל לשון. וראיתי כי לזה כוון בת״א שהי בה. שהוא כמו ת״י בישעיה כ״ט ט׳ על התמהמהו ותמהו. אתרפו ושהו:
קריאה במקור
העמק דבר על בראשית · פרק 24 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מחריש. הי׳ לו לדבר עמה כדי להכיר שכלה אבל הי׳ מחריש כדי לדעת ההצליח וגו׳ כי בשעת דבור א״א להתבונן על כל תנועה כמו בהיותו מחריש וגם היא לא תוכל לעשות בזריזות כ״כ אם תהא זקוקה לענות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 1 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: e956484e70d96cbe92b909619494086f62b03e7ec5410ba50c91da8b6fd56fe3