העמק דבר על בראשית · פרק 14 · פסוק 23

אם מחוט ועד שרוך נעל. יש להתבונן כל פרטי משלים הללו. והנה חז״ל חולין דפ״ט דרשו שזכה א״א עבור זה הלשון חוט של תכלת ורצועות של תפילין. ויש להבין על מה זכה בשביל זה הלשון. ואם מפני הנדיבות שלא רצה ליקח מאומה היה להם לומר בשביל שאמר ואם אקח מכל אשר לך. ובאמת אין זה רבותא כ״כ לפי מעלת א״א. שהרי אמרו בחולין דפ״ט קשה גזל הנאכל שאפי׳ צדיקים גמורים א״י להחזירו שנא׳ מלבד אשר אכלו הנערים. הרי שנקרא גזל. וכמש״כ לעיל די״ש לא ניחא לי׳ דליתהני מאחרים כה״ג. אלא עיקר השכר הוא בשביל זה הלשון אם מחוט ועד שרוך נעל. שנכלל בחין ערך שפתים הללו חסידות גדולה והענין דאיתא בב״ר פל״ט אחות לנו קטנה. זה א״א שאיחה את כל באי עולם. ב״ק אומר כזה שהוא מאחה את הקרע. והוא ע״פ דאיתא עוד שם פי״ט עיקר שכינה היתה בתחתונים כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה כו׳ עד שבא א״א והחל להורידה ע״ש באורך. נמצא תכלית שלימות הבריאה היה שיהיו מחוברים שו״א בהשגחה ע״פ המעשים אלא שנקרע ע״פ החטא. ובא א״א ותפר את הקרע וממילא איחה בזה את כל העולם כדאיתא ביבמות דס״ג אפי׳ כל משפחות אין מתברכות אלא בשביל ישראל. ובב״ר פל״ט אפילו ספינות המפרשות ליה״ג כו׳. והנה מה שהגיע מפלת המלכים ע״י א״א היה ע״י שני דברים. אחד ע״י רובי צדקותיו שזכה להיות מאחה את הקרע. ושנית ע״י שהעיר צדק ורדף אחריהם דבל״ז לא נהרגו ועל שני דברים הללו אמר שאינו מבקש שכר מבעל הגמול ית׳ לא על החוט שתפר את הקרע ולא על שרוך נעל שרדף אחריהם. ורק מאהבה הנני עובד והיינו כשבא ישעיה מ״א לאותו ענין אמר ועתה ישראל עבדי וגו׳ זרע אברהם אוהבי דבאותו מעשה הראה אברהם שעובד מאהבה ולא משום גמול והיה בזה דברו למלך סדום דאחר שאיני מבקש שכר מהקב״ה ממילא.

אם אקח מכל אשר לך. האיך אקבל ממך שכר:

ולא תאמר אני העשרתי וגו׳. דאע״ג שקבל אברהם מתנות מכמה ב״א במצרים ומאבימלך ידע שמתייקרים בו. וכדאיתא בקידושין פ״א דקבלת אדם חשוב מיחשב מתנה. אבל מלך סדום ידע בו שהוא רע עין ויחשוב למתנה לאברהם. וגם לא רצה אברהם להחשיבו כלל ולעשות עמו התרועעות :