העמק דבר על בראשית · פרק 45 · פסוק 5

אל תעצבו ואל יחר בעיניכם. כבר ביארנו לעיל ל״ד ו׳ דשני דברים אלו שונים המה בתכונתם. עצבון הוא כמו שנופל בעיני עצמו. וחרי הוא בצער על שהרע לו אחר. והיינו משום שחשב שיש מהאחים שמתחרטים הרבה על הנבלה הלזו ונופלים בלבבם שאירע להם מקרה זה. ויש מהם שחושבים גם היום אשר אתם הי׳ הצדק אלא שהסכילו לעשות. שמכרו אותו אל מצרים מקום שהי׳ אפשר לעלות לגדולה כזה ולא השכילו למכור אותו למדינה פחותה במעלה שלא הי׳ אפשר לעלות כך. ע״ז אמר אל תעצבו וגם אל יחר בעיניכם ומפרש כי מכרתם אתי. זהו ביאור על העצבות. שהגיע להם מעשה המכירה. ואמר הנה הוא ביאור על החרי שמכרו אותו הנה. ולא למק״א. ועל שני האופנים בא דברו כי למחיה וגו׳ היה בזה השגחה ממעל ואין לחשוב שהי׳ אפשר בא״א. ואמר אל יחר בעיניכם לא כדרך לשון הקודש להסמיך לחרון שימוש ל׳ כגון למה חרה לך. ויחר להם מאד. ויחר לדוד. וכן הי׳ ליוסף לומר ואל יחר לכם. אבל ידע יוסף שאין גם אחד בקרב אחיו שיצטער עתה על שלא נאבד יוסף לעולם. וכמבואר במדרש שאמרו ליוסף בתחלה כי הולכים למצרים לפדות את אחיהם בכל אופן שאפשר ומרומז גם במקרא לעיל וירדו אחי יוסף עשרה אלא שחשד שיש מהם שיחשוב אשר אז בעת שהשנאה היתה חזקה עשו שלא בדעת מש״ה אמר בעיניכם היינו בשכלם ודעתם יחרה איך לא השכילו אז אבל עתה לא חרה להם כלל: