ויקרא. כל ויקרא הוא לשון אהבה כדתני׳ בריש ת״כ. (וע׳ מ״ש בגן שמות ח׳ כ״א). ובפירוש איתא בויקרא רבה פ״א ויקרא אל משה והלא גם באדם כתיב ויקרא ה׳ אלהים אל האדם. מכאן מבואר שלא הענישו הקב״ה כמזיד ועובר בשאט נפש. שהרי ידע ה׳ שהיה ע״י סיבת האשה. ומזה הטעם לא ענשו מיתה באותו יום כמו שהתרה בו אלא דנו כמו שוגג. והא שאמר לו עד שובך אל האדמה לא אמר בתורת עונש שהרי בלא עונש אדם חוזר לעפר בטבע אם לא ע״י סגלת עץ החיים או מי שהוא למעלה מן הטבע כחנוך ואליהו. אבל טבע אדם לשוב לעפרו (וכמ״ש לעיל ב׳ ט׳) ולא היה העונש אלא ביום אכלך ממנו וגו׳ ואינו במשמע אלא אם אכל במזיד. כן הוא פשט הענין אם כי נודע שיש דעות אחרות בזה. אבל דעת רז״ל במשמעות ויקרא הוא כמ״ש:
קריאה במקור
העמק דבר על בראשית · פרק 3 · פסוק 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 1 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: e956484e70d96cbe92b909619494086f62b03e7ec5410ba50c91da8b6fd56fe3