העמק דבר על בראשית · פרק 28 · פסוק 13

והנה ה׳ נצב וגו׳. בכ״מ משמעות והנה הוא חידוש כמש״כ לעיל ט״ו ד׳ ובכ״מ וכאן ג״כ הכי משמעו שעוד לא חשב שהשכינה למטה הוא אך בשבילו. והנה ראה אשר ה׳ נצב עליו מתקיים אלהותו בארץ רק עליו כמבואר לשון רבותינו ברבה ר״פ מקץ יע״ש. וכמאמרם ז״ל אין אוה״ע מתברכות אלא בשביל ישראל כו׳. ומה שראה תחלה מלאכים ואח״כ השכינה כך דרך התראות השכינה כדאי׳ פ׳ הרואה שהוא כמלכותא דארעא:

אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. מה שלא אמר ה׳ אלהי אבותיך אברהם ויצחק. מתבאר יפה בס׳ שמות ג׳ ו׳ וט״ו שאלהי אברהם משמעו ביחוד השגחה על הגנה מאויבים ואלהי יצחק משמעו השגחה על פרנסה. ועדיין קשה מה שדייק הקב״ה לומר אביך גבי אברהם ביחוד. אבל הענין דבעת שהשעה נדרשת יותר לפרנסה כמו בשלותם על הארץ שאין פחד אויבים כ״כ רק פרנסה וברכת הארץ מוכרח מאד אז העיקר השגחה על פרנסה. וכן בהתחלת בואם למצרים כמש״כ להלן מ״ו א׳ מש״ה כתיב שם לאלהי אביו יצחק ע״ש. משא״כ כאן בגלותו לארם עיקר השגחה מוכרחת על הגנה מש״ה כתיב אלהי אברהם אביך. וכן אנחנו בכל משך ימי הגלות דפרנסת ישראל יוצא מקרב אוה״ע. אבל הגנה הוא מוכרח מאד. ע״כ כתיב נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם. דלע״ל במלוך אלהים אז יהיו נאספים בתוך ישראל היושבים בקרבם. וכינה אותם עם אלהי אברהם כמש״כ לעיל ט״ו א׳ בהר״ד:

הארץ וגו׳. הודיעו בדרך כלל כי הארץ שהבטיח לאברהם ויצחק שלו היא ולא לעשו: