העמק דבר על בראשית · פרק 19 · פסוק 2

הנה נא וגו׳ סורו נא וגו׳. הנו״ן של נא הראשון בדגוש ע״פ המסורה ללמדנו הכונה שלא הי׳ לוט מזדקק להכניסם נגד דעת בני עירו. או משום שלא מצא לב להתכבד באורחים נכבדים כאלה. אבל באשר באו בערב ואין עוד עת ללכת הלאה כי אם ללון. ובית אכסניא אין בעיר כמו שהי׳ נהוג בכ״מ. ובע״כ היו לנים ברחוב כמו שארי עוברי אורח בסדום מש״ה לא הי׳ לכבוד ולרצון על לוט ע״כ מצא לב לבקשם הנה נא עתה בשעה זו של ערב אין עצה כ״א שתסורו מכבודכם לביתי ומש״ה הוא מודגש דוקא עתה מצאתי לב לבקש כזה:

ולינו ורחצו רגליכם. הקדים הלינה שהוא עיקר המכריחם לסור לביתי וממילא ירחצו רגליהם אצלו:

והשכמתם וגו׳. יותר מן ההכרח אינו מבקש להתכבד עמכם:

ויאמרו לא. דגוש בלמ״ד. להורות על חוזק הברה של לא שענו אותו בזעף:

לא כי ברחוב נלין. באשר כל עוברי אורח לנים בסדום ברחוב ולא כמו בשאר עיירות ובשביל שלוט לא חש לדבר לתקן. ורק באנשים הללו הי׳ לו לחרפה אם ילינו ברחוב. ע״כ זעפו עליו כי לא יחושו לחרפתו. וכיב״ז נדגש בס׳ שמואל א׳ ח׳ י״ט. ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו. פי׳ ענו בזעף. כמובן הענין בשם: