העמק דבר על בראשית · פרק 41 · פסוק 1

שנתים ימים. פי׳ הכתוב כאן שהי׳ שנתים ימים ללמוד מזה באשר הדבר מובן לכל שענין שה״מ הי׳ להגיע תכלית ליוסף וא״כ כאשר נתאחר מבואר שהי׳ ג״ז בהשגחה פרטית היינו שנה א׳ שהי׳ עוד בוטח בשר המשקים כי עוד תגיע שעת הכושר ויזכרהו. ולבתר תריסר ירחי שתא אדם מסיח דעתו מענין כדאיתא ב״מ דכ״ד ב׳ ונענש במדה עוד שנה. ואז הגיע עת הרצון לפקדהו לטובה:

ופרעה חלם והנה עומד על היאר. אין הלשון מדוקדק והכי מיבעי ויחלום פרעה חלום והנה עומד על שפת היאר. כלשון פרעה ליוסף להלן י״ז. ומזה העלו חז״ל בב״ר כונה נפלאה אמר פרעה מי מתקיים על מי אני על היאור או היאור עלי א״ל אתה על היאר הורו שיש בזה המקרא כונה שני׳ שלא מענין כ״כ דפרעה חולם תמיד כמחשב ומסתפק מי העיקר בהצלחה הנפלאה שהית׳ אז למצרים. אם הצלחת המלך הוא ובשבילו המדינה והיאור מוצלחים או להיפך ונתגלה באותו מעשה שהוא עומד על היאור שהרי כל ענין הרעב לא הי׳ אלא כדי שיתגלגל הדבר שירדו ישראל למצרים. ונגרר בזה פרעה בשביל המדינה והיאור שנגזרה ישיבת ישראל בה. ולא היתה הגזירה שישבו בגלות אצל פרעה זה כמובן: