העמק דבר על בראשית · פרק 6 · פסוק 2

ויראו בני האלהים. אנשים שהיו מזרע שת וכדומה אנשי מעלה ומשוקעים באלקות. וא״כ לא הי׳ מפנה עצמו להליכות עולם. ומש״ה היו נצרכים לעזר הנשים יותר מאחרים שעסקו בעצמן ג״כ בהויות העולם:

ויראו וגו׳ את בנות האדם כי טבת הנה. לא כתיב כי יפות הנה אלא טובות דמשמעו מועילות להליכות חייהם בדעת וראויות לעזר:

ויקחו להם נשים. תיבת להם דייק להיות לעזר לכל צרכי האדם כמש״כ לעיל ד׳ י״ט:

מכל אשר בחרו. אין הפי׳ אשר בחרו בני האלהים דא״כ אינו עול כלל. ותו א״כ מה מקרא חסר אם היה נכתב ויקחו להם נשים את אשר בחרו. אלא פי׳ מכל מכל אדם זולתם:

אשר בחרו. לעצמם לפו״ר ובזה שבחרו וייחדו אותם. אע״ג שעדיין לא נבעלו מכ״מ הי׳ להם דין א״א כדאי׳ בסנהדרין נ״ח א׳ דמשנקראת רביתא דפלני׳ אסורה לב״נ. לפירש״י משום גזל. ולהרמב״ם הל׳ מלכים יש בה משום א״א. ובני אלהים אלה פתו או חמסו האשה את אשר בחרו אחרים. בזה הטענה. באשר אותם האנשים אשר בחרו לא היו בני האלהים והיו לוקחים הנשים כ״א לפו״ר וזה אפשר באחרת. משא״כ בני האלהים לקחו אותם לעזר. והנה בב״ר והובא בפרש״י מפרש טבת שהיטיבו כלות לבעליהן. ובאו חז״ל ללמדנו דאע״ג שהם באו לזה החמס בהיתר. כי הוא לכבוד האשה וטובתה. בכ״ז היה בזה רק תאוה מגונה שהרי לא לקחו אותם אלא משהיטיבו אותם לבעליהן והיו נאות ביותר אז לקחו אותן לעצמן. אך למראית עין בני האדם אמרו שעושין כן בשביל תכלית הכרחי להם שטובות הנה לעזר: