מנחת שי על שופטים · פרק 4 · פסוק 18

סורה אדוני סורה אלי. שניהם מלרע שלא כמנהג ברוב. וד"ק וכן במסורת ב' מלרע ובפסוק:

בשמיכה. המסורת עליו לית וכתיב שי"ן ובויקרא רבה פ' כ"ג אמר ריש לקיש חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה ומהו שמיכה שמי כה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע וכן נמנה במסורת הושע ב' עם מלין דחמיין שי"ן וקרינן סמ"ך. ורד"ק כתב שדרש זה מכחיש מאי דדרשי ביבמות פרק מצות חליצה על קרא דכתיב בין רגליה כרע נפל וגו' אמר ר' יוחנן שבע בעילות בעל וכו'. וכ"כ בעל לב אהרן דמדרשים חלוקים הם. ובעל כלי יקר נדחק ליישב שני המדרשים ע"ש. ובעל באר שבע כתב בספרו דף י"ו ע"ש שאף ר"ל מודה לר' יוחנן ומה שדרש שמי כה היינו שמעיד על כוונתה שהיתה לשם שמים כדי להתיש כחו ותהא יכולה להורגו אבל לא בא לומר שלא בא עליה כלל. וכיוצא בזה כתב בעל מסורת הברית הגדול בסימן תתקל"ג. ומ"מ כולם מודים שכתוב בשי"ן שמאלית והמדרש הוא על דרך אל תיקרי כמו שדרשו על אחפש את ירושלם (צפניה א׳:י״ב) זיל קרי התם: