מביא מחר ארבה. וא"ת מנא ידע משה האי מכה והיכן מצינו שהודיעו הקב"ה. י"ל דמשה הבין מדכתיב למען תספר באזני בנך חשב משה אי זו היא מכה ששייך בה סיפור לדורות אין זו כי אם מכת ארבה שכתוב עליה סיפור בספר יואל. שנאמר עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר. וכן פי' הר"ר יוסף בכור שור דודאי אמר הקב"ה למשה מכת ארבה. אלא כדי לקצר הדברים לא נכתב רק בדברם אל פרעה כדי לכתוב מה שאמרו לו עבדיו הטרם תדע. ומה שאמר פרעה למשה. ודרך המקראות כן לקצר לשונן שאין צורך לספר השליחות ומזכיר המכה בדיבור הקב"ה כמו בצפרדעים ובמכות אחרות. וכדי לקצר אינו אומר שהזהיר בהם משה את פרעה. דודאי משה היה עושה מצותו של הקב"ה:
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 10 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a