דק מחספס. לחם שנבלע באיברים. ברמ"ח איברים. כמנין מחספ"ס והיינו דכתיב לחם אבירים אכל איש. אל תיקרי אבירים אלא איברים. והיו מלאכי השרת אוכלים אותו. שנקראו אבירים והוא יורד לישראל ואוכלים אותו ולא היו צריכים לנקבים. עוד י"ל שנקרא מחספס. על שמגלה להם סתרים. כגון עבדי גנבת והוא אומר מכרת לי. המן מוכיח למי העבד דעומר של מן היה לו בשביל עבדו. כשסרחה אשה על בעלה היה משה דן על פי המן אם המן יורד לאביה הדין עמה. ואם המן יורד בבית בעלה הדין עמו. וזהו שייסד הפייט בכלכול להבדק:
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 16 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a