צו את אהרן. נמצא בילמדנו שאמר הקב"ה במעשה העגל שלא יעבוד אהרן עוד. ויאמר משה להקב"ה באר שנואה ומימיה חביבין שהרי בכל העבודות כתי' בני אהרן ולא כתי' בשום מקום אהרן. וכיון שהבנים חביבין שהם מי הבאר היאך שנואה באר שהוא האב והרי חלקת כבוד לעצים כדתנן הכל כשרין לעצי המערכה חוץ משל זית ומשל גפן. ואע"פ שאלו פסולין. כשהזכיר הכתוב המערכה לא הוציא את אלו ממשמעו בפירוש לפי שחלק כבוד לזית בשביל שמן שיוצא ממנו ולגפן בשביל הנסכים. ולמה לא תחלוק כבוד לאהרן אחי בעד בניו. מיד אמר הקב"ה אחלוק לו כבוד. ולא עוד אלא שאקדימנו לבניו מיד אמר למשה צו את אהרן ואת בניו. עוד י"ל לפי שנא' בפ' ויקרא נפש כי תחטא בשגגה וכתב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם לא הוזכר. אבל לאחר שכתב וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ונסלח לו וכו' מכל אשר יעשה לאשמה בה כתב צו את אהרן וכו':
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · ויקרא · פרק 6 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a