הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 18 · פסוק 21

שונאי בצע. שונאים ממונם בדין. אם אמר בעל דין אחד לדיין אשרוף כרמך או גדישך אם לא תזכני בדיני. ואעפ"כ לא עזב הדיין לדין אמת בדיניו ולא הטה המשפט מפני היראה. וזהו דאמרי' כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא כלו' אם מפני יראת הבעל דין המאיימו הטה המשפט ובא בעל דין אחר והזמינו לב"ד אותו דיין והוציא ממנו ממונו לאו דיינא הוא בודאי שלא היה לו לנטות מדרך האמת בעבור היראה. עוד י"ל אם איים אותו בעל דין לשרוף גדישו או כרמו ובא הדיין מיראתו אותו ושלם לו הממון ולא רצה לעשות הדין לאו דיינא הוא. דהא כתיב לא תגורו מפני איש. עוד י"ל כל דיין שחייב ממון לאדם א' ואינו משלם לו אלא בכח ב"ד. לאו דיינא הוא. דאם היה מומחה היה לו לידע שיחייבוהו ב"ד אם יבא לפניהם ולא היה לו להמתין כל כך מפרוע עד שיזמינו לב"ד ושיחייבוהו:

שרי אלפים ושרי מאות. וא"ת כי מפקת השרים העולים צ"ח אלפים ושש מאות חסרת ליהו. י"ל דהשרים מן הזקנים שעברו ס' שנה איפשר דלא נמנו לא פחות מך' ולא יותר משמונים כמנין ס' רבוא. עוד פי' ה"ר יוסף בכור שור. שחלק כל ישראל והעמיד מכל אלף שר אחד על אלף והיו שרי אלפים ו' מאות. ואח"כ חלק כל העם למאות והעמיד מכל מאה שר אחד. ועלו ל"ו אלפים. כי גם הו' מאות שהיו שרי אלפים שם עליהם שרי מאות. וכן לחמשים וכן לעשרות. ופעמים ששר עשרה ממונה על שר אלף. וכן על שרי מאות וחמשים. וכן כולם. ובענין אחר לא תמצא החשבון מכוון השנוי בבריתא פ"ק דסנהדרין. ג"ן: אי נמי שהשרים היו בכלל מניינם אשר השר שופט ט' בני אדם ועמו היו עשרה וכן כולם: