הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 15 · פסוק 26

כל המחלה אשר שמתי במצרים. כמנין אש"ר עולה מנין המכות שהוכו במצרים ועל הים כאשר אמרו התנאים כשתמנה כל מנין התנאים יחד כך עולה דצ"ך עד"ש באח"ב:

כל המחלה. ר"ל שום דבר מהמחלה לא אשים עליך. כמו ולרש אין כל לא אשים ואפי' אשים אני ה' רפאך. וי"מ כל המחלה אל תפחד מפורענות הבאה על חברך כי אני ה' רפאך. כמו שהרופא שומר החולה ומניעו מלאכול דבר רע שיביאנו לידי חולי. כך אשמרך שלא תבא לידי שום חולי שהבדלתיך מנבלות ושקצים ורמשים ועופות ודגים טמאים שמזיקין גופו של אדם. והאוכלם מזוהם ונמאס. והפרשתי אתכם מנגעי זבים ונדות ויולדות ונגעי בתים ונגעי בגדים שכל אלה מביאים האדם לידי זיהום כי כל דבר שהפסוק קורא טמא מאוס הוא. כדכתיב ביחזקאל בגללי אדם תעוגנה לעיניהם וכו' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים. ומשם אמרו חכמים דכל האוכל בלא ניגוב ידים. כאלו אוכל לחם טמא. כי הוא נמאס מחמת לחלוחית הידים. וזהו כי אני ה' רפאך שאפריש אותך מכל המאוסים הללו המביאים לידי חולאים. וכן והסירותי מחלה מקרבך כי אני ה' רופאך. טו"ן פוז"ציאין בלעז. בכור שור. וה"ר עובדיה בר' שמואל מפרש והסירותי מחלה מקרבך. כלומר אברך לחמך ומימיך שאתן לך שפע מאכל ומשתה ואסיר מחלה מקרבך שתוכל לאוכלו. כי מה מועיל מאכל ומשתה לחולה שאינו יכול לאכול ולשתות. ג"ן: