הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 19 · פסוק 20

וירד ה' על הר סיני. א"ר שמואל בר נחמני בשעה שברא הקב"ה עולמו נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים. שנא' מתהלך בגן לרוח היום. עיקר דירתו היה בגן. חטא אדם וחוה אמר הקב"ה במצוה קלה כעסוני ואני מתאוה לדור עמהם נסתלק ועלה לרקיע ראשון בא קין והרג את הבל אחיו עלה עד לרקיע שני. עמד דור אנוש הרחיק עד שלישי. עמדו דור המבול הרחיק לרביעי. עמדו דור הפלגה הרחיק לחמישי. עמדו אנשי סדום הרחיק לששי. עמד אמרפל וחבריו הרחיק לשביעי. אמר הקב"ה ז' רקיעים בראתי והבריחוני הרשעים עד לשביעי. ועוד יש רשעים לעמוד. מה עשה הקב"ה קפל כל הדורות עד אברהם. בא אברהם ועמד ועשה רצונו והוריד הקב"ה לרקיע ששי. ואח"כ בא יצחק אבינו והורידו לרקיע חמישי. ויעקב לרביעי. ושבט לוי לשלישי. ועמרם לשני ומשה לראשון. עמדו כולם בלב אחד לקבל התורה. ירד לארץ עד י' טפחים. כדכתיב וירד ה' על הר סיני. עשה ברקיע פתח נגד סיני והכניס ראש ההר תוך אותו חלון וירד רגליו על הארץ. והיינו שייסד הפייט. וחלון ברקיע פתח נגד סיני חביונו בשחק ורגליו על הר סיני. והיינו דכתיב באתי לגני אחותי כלה. בשעת מתן תורה באתי למקום שביתתי שהייתי מתאוה לדור תחלה דהיינו בתחתונים: אחד פסוק אומר פן יפרוץ בם ובפסוק אחר פן יפרוץ בהם מאי טעמא. י"ל אותו פסוק דהכהנים והעם יפרץ בהם. ה"א יתירה כנגד ה' כהנים. נדב. ואביהוא. חפני. ופנחס. ועוזיה שנצטרע. הקב"ה אמר פן יהרסו לראות ומשה רבינו השיב לא יוכל העם לעלות אל הר סיני. אתה מזהיר אותם מדבר שאינה ברשותם כי עין ואזן רואה ושומע בעל כרחם. אזהירם על איברים שכח בידם להזהר כגון יד ורגל: