שתי ידות לקרש. פ"ה שהקרשים היו חרוצים באמצעיתם חציו של קרש. וקשה דאם כן יש הפסק בין קרש לקרש דכי מוקמת מרביע הקרש בתוך חלל הארון דהיינו ידו של קרש אינו מכסה מה שנשאר שפת האדן שמצד האחר אלא אם כן שלא היתה רחבה כל כך כמו האחרת. ואין זה סברא לומר שיהא האדן שפתו אחת רחבה מכאן וקצרה מכאן. לכך נראה לפרש שחורץ חצי אמה באמצע הקרש שהיה מונח בין שתי אדנים ונשאר עוד חצי אמה מן הקרש לכאן וכן לצד אחר. ועושה מאותה חצי אמה מן הרביע כיתד ליכנס בחלל האדן. ורביע שנשאר נופל על שפת האדן החיצונה וכן מצדה השנית. נמצא שהקרש חרוץ חצי אמה באמצעיתה ורביע מכאן ורביע מכאן והידות כל אחד מחזיק חצי רביע והיינו אמה וחצי. והאדן חללו רביע אמה ושפתו חצי רביע מכאן וכן מצד השני. הרי ג' רבעים לשני אמה כשיעור הקרש וכל קרש עוביו אמה. ולמ"ד הולכים וכלים עד כאצבע מיד שעברה אמה של אדנים מלמטה היו מתחילים לשפות אותו מחוץ לרוחב הקרש עד שלמעלה משופין כאצבע. אבל מבפנים לא היו משופין כלל דא"כ אתה מוצא חלל המשכן יותר מעשר ולא היו יכולות היריעות להיות כל מה שפירשנו:
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 26 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a