מכה איש ומת. פי' לפי שנאמר ואיש כי יכה. שומע אני בהכאה בלא מיתה. וא"ת והא כתיב אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה. ונראה דאי מהתם הוה אמינא אם נפל למשכב ע"י הגלגול יומת המכה. לכך נאמר מכה דבעינן הכאה שיש בה כדי להמית. ועוד פי' הקונדריס אלו נאמר מכה איש שומע אני אפי' קטן שהרג חייב. וא"ת והא אמרינן פרק בן סורר ומורה גבי קטן היכא אשכחן דחייב דצריך קרא למפטריה. ועוד בכל דוכתא אמרי' דאין מעשה קטן כלום צ"ע:
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מכה איש ומת. פ"ה אלו נאמר ואיש כי יכה כל נפש שומע אני בהכאה בלא מיתה. וא"ת היכי ס"ד לומר הכי. אם כן למה נאמר מכה אביו ואמו מות יומת השתא באדם חייב באביו ובאמו לא כ"ש. ואי לחיובי חנק באביו. ועל שאר בני אדם סייף. הניחא למ"ד חנק חמור. אלא למ"ד סייף חמור מאי איכא למימר. ואומר מרה"ריש דהוה אמינא דבאביו חייב בהכאה בלא חבורה ובשאר בני אדם בחבורה צריך. אבל מיתה לא בעינא. לכך נאמר מכה איש ומת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a