הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 6 · פסוק 2

וידבר אלהים. לפי שא"ל משה למה הרעות. דבר הקב"ה אליו קשות. וכן אלהים משמע מדת הדין. וכן וידבר משמע קשות. כמו דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות:

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. באברהם כתיב אני אל שדי פרה ורבה. וביעקב כתיב אני אל שדי פרה אבל ביצחק לא כתיב אלא והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך והיינו שבועה דאל שדי:

וארא אל אברהם. מדרש אגדה. שהקב"ה מתאונן על הראשונים ואמר חבל על דאבדין ולא משתכחין. שהרי כמה פעמים נגליתי להם באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. כלומר לא שאלו לי. ואתה כבר שאלת מה שמו מה אומר אליהם. ורש"י הקשה על זה דא"כ היה לו לכתוב ושמי ה' לא שאלו לי. וא"ת לא הודיעם שכך שמו הרי תחלה כשנגלה לאברהם א"ל אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וכו'. והעולם תמהים מה ר"ל רש"י וא"ת לא הודיעם שכך שמו. ומפרשים הכי. וא"ת דהא דכתיב לא נודעתי ר"ל לא הודעתי. כלומר לא הודיעם שכך שמו ומפני מה לא הודיעם לפי שלא שאלו לו שמו. נמצא דהא דכתב לא נודעתי כמו שכתוב לא שאלו לי. ואז יתיישב האגדה דמתאונן על האבות. ואין זה יכול להיות דמתחלה כשנגלה לאברהם נאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. אלמא הודיעם שכך שמו. ומאחר שהודיעם א"כ לא היה מתאונן על הראשונים אלא שהללו לא שאלו לו שמו ואלו שאלו ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה שהיה לו לכתוב ושמי ה' לא שאלו לי. ועוד קשה מאחר שהודיעם שמו למה משבחם על שלא שאלו שמו וכן למה תולה גנות למשה על ששאל שמו הלא הקב"ה לא הודיעו. לכך נ"ל כפי' קמא שפירש"י: