ושם איש ישראל המוכה. להודיע שגדולים היו ומאד היה צריך להבטחתו של הקב"ה כמו שכתוב אל תירא אברם לאחר שהרג המלכים. וי"מ לפי ששנינו כהן שהרג הנפש לא ישא כפיו שנא' ידיכם דמים מלאו לכך הוצרך להבטחת כהונה. ורז"ל אמרו לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי שכשנתן הכהונה לאהרן ולבניו ולזרעם שיולידו לאחר שנעשו כהנים נתנה. תדע דבפרשת בגדים כתיב ולבני אהרן תעשה כתנות אבל לבני בניו לא צוה. וקשה לה"ר אהרן דמשמע דמיום ח' למלואים היה פנחס משוח מלחמה ומונה זה השמחה בז' שמחות שראתה אלישבע יתירה על השמחות האחרו' שכן היה כבר משוח מלחמה צ"ע:
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · במדבר · פרק 25 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a