ה' ארך אפים. כבר פירשתי בפ' תשא שה' מדת הדין ומדת הרחמים ולכך הזכיר שם ה' וכיון דאינו מזכיר כי אם מדת הרחמים אינו מזכיר שם ה' כי אם פעם אחת ואל לא הזכיר כאן לפי שהוא דין כמו ואת אלי הארץ לקח. ולא הזכיר רחום וחנון לפי שלא היה מבקש אלא לסלוח וחנינה שייך במתנה כדכתיב חונן ונותן אבל ארך אפים שייך הכא שמאריך אפו על בריותיו ואינו מכלה אותם מיד. ורב חסד שמרבה חסדו עם בריותיו ואינו משיב להם כגמולם ואמת לא הזכיר לפי שאינו בא עמהן באמיתות הדין ושלא יאמת דברו שאמר אכנו בדבר:
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · במדבר · פרק 14 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
נוצר חסד. שהם לא עשו חסד אלא פשעו:
נושא עון ופשע. אבל חטאה לא הזכיר שאין חטא אלא שוגג כדכתיב וחטאה בשגגה ואלו מזידים היו כדכתיב אך בה' אל תמרודו:
ונקה לא ינקה. שאינו מבער החוטאים מן העולם ומכאן אתה למד דנקה לא ינקה מדת הרחמי' היא מדהזכירו כאן:
פוקד עון אבות. גם זו מדת רחמים שאינו נפרע עד דור רביעי ובפ' תשא שבא למנות עם המדות כתיב על בנים ועל בני בנים אבל כאן לא חש להאריך:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a