ויאמר אנכי אשלח גדי וכו' ותאמר אם תתן ערבון. י"א שבא עליה בקידושין ומפרשים כך מה תתן לי כי תבא אלי כלומר כי תקדשני. ותאמר חותמך פי' טבעתך שאתה חותם בה וקדש בטבעתך. תימא להר"ת מה מועיל והלא קידושין צריכין עדים ואפילו שניהם מודים בדבר. וי"ל דמסתמא דאדם חשוב כיהודה לא היה יחידי הולך בדרך אלא א"כ שני נעריו עמו כדין ת"ח וקדשה בפניהם. וא"ת אכתי מה הועיל לו והלא לא מסר לה הקידושין אלא בתורת משכון ואמרי' בקידושין קדשה בפרוטה והניח לה משכון אינה מקודשת. וי"ל שהקנה לה המשכון לפי שעה ולאחר מכאן התנה שתשלח אליו המשכון בעבור גדי עזים:
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · בראשית · פרק 38 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a