ותגשן השפחות המה וילדיהן ותשתחוין. כלומר השפחות השתחוו אבל ילדיהן לא רצו להשתחוות שאמרו חשובים אנו מאמנו לפי שהן שפחות ודרכן בכך אבל אנחנו בני יעקב ואין נאה לנו להשתחוות. ותדע דלא השתחוו מדלא כתיב וישתחוו דכל מקום שיש שם זכר ונקבות כתיב וישתחוו בלשון זכרים כמו גבי לאה ורחל וילדיהן. אבל בני לאה ורחל השתחוו שראו שאמם גם היא השתחוית: וא"ת והלא בני השפחות ראו כמו כן שהשתחוה אביהם. לכך נראה לפרש דאף בני השפחות השתחוו עם אמם אלא לפי שהיו שנים ויכול לומר להם לשון רבים תלה ההשתחואה בהן. עי"ל דמה שהקשה שהיה לו לומר וישתחוו אין זו קושייא דזימנין נקט לשונו למאי דפתח ביה וזימנין למאי דסליק מיניה:
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · בראשית · פרק 33 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a