ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. פשט כשנגלה עליהם הקב"ה היו יראים מאד פן יוזקו. כמ"ש מות נמות כי אלהים ראינו. וכשראו שלא שלח ידו אליהם ושלא הזיקם קבלו פני שכינה בלא שום היזק. אז ויאכלו וישתו ומתוך שמחה גדולה ויחזו את האלהים ונתחייבו מיתה והמתין הקב"ה עד אחר מתן תורה שלא לערבב השמחה:
קריאה במקור
הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 24 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091900/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b30b7f5b3ed4c0a7283f6ef0b918ca45f6ec75edbed4d4a00a24bbea693efe0a