הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 16 · פסוק 22

לחם משנה. כלומר משונה בריחו. משונה בטעמו. לזקן טועם טעם דבש. שנא' כצפיחית בדבש לבחור טעם לחם דכתיב הנני ממטיר לכם לחם. לילד טעם חלב. דכתיב כטעם לשד השמן. לחולה טעם סלת שנאמר שמן ודבש. מטוגנים שעושים לחולה. שנאמר ובשלו בפרור. וכתיב לחמי אשר נתתי לכם כסלת שמן ודבש. ואין לומר משנה שיורד פי שנים דהא כתיב שני העומר לאחד. וכל שאר הימים עושים ב' לחמים מן העומר א' בבקר וא' בערב. וא"כ ביום ו' עושים ד' לחמים. וביום ו' אכלו לחם א' וליל שבת אכלו לחם א' ובשבת שחרית עדיין היה ב' לחמים. ובמנחה לא היה להם כי אם אחד. וראיה הוא להני שאין בוצעים על ב' ככרות במנחה. אך ה"ר יעקב מקינון וה"ר דוד בוצעים על ב' ככרות במנחה. וראיה מהר"יבא דאיתא במדרש דהאי קרא דראו כי ה' נתן לכם את השבת. א"ר יצחק כך אמר הקב"ה לישראל אם יאמרו לכם אומות העולם למה אתם שומרים השבת השיבו להם הרי היה בו נס שבכל יום ירד המן לישראל פרודה אחת. ובערב שבת שתי פרודות פי' כפולות. שכל סעודות שבת כפולים בלחמים היו. וכן היו עושים ביום ו' שחרית עושים מחצי עומר לחם אחד. ולאחר כשבאים לאפות העומר וחצי העומר בשביל שבת. היה כל חצי עומר נכפל בב' לחמים הרי לך ו' לחמים מעומר וחצי עומר ואוכלים ב' לחמים בכל סעודה של שבת להיות נראה שאוכל בשבת יותר מבחול מפני הנשמה יתירה: