הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 5

שלם ישלם המבעיר וכו'. בבבא קמא דריש אמר הקב"ה אני הצתי איש בציון דכתיב ויצת אש בציון אם כן עלי לשלם אותה הבערה:

על כל דבר פשע. כ"ל דב"ר בגימ' אהר"ן. פשע שפשע על שור במעשה העגל על חמור שעשו ערב רב שעלו אתם והוא מצרים שנקרא חמור כדכתיב בשר חמורים בשרם. על שה שהחטיאו ישראל שנקראו שה פזורה. על שלמה. על צלם ע"ז. ושי"ן וצד"י מתחלפות. על כל אבדה. זה נמי לשון ע"ז. כדכתיב אבד תאבדון. אשר יאמר כי הוא זה. כי אמרו לעגל זה אלהיך ישראל כדכתיב בדברי הימים עד האלהים זה משה דכתיב ראה נתתיך אלהים. יבא דבר שניהם של הקב"ה ושל אהרן. אשר ירשיעון אלהים זה משה. ישלם שנים אלו שני בני אהרן נדב ואביהוא שמתו. לרעהו זה הקב"ה:

שבועת ה' תהיה בין שניהם וכו'. פ"ה שאם שלח בה יד ואח"כ נאנסה חייב באונסיה. ובמקום אחר פי' אפי' החזירה למקומה כגון ששלח בה יד פעם אחת חייב באונסיה לעולם. וקשה לר"ת דהא כתיב בקרא לעיל או נשבר או נשבה אין רואה. ומשמע הא אם יש רואה שנשבר או נשבה יביא עדים ופטור בלא שבועה. ולדברי רש"י מה מועיל לו מ"מ צריך לו לישבע שלא שלח יד מעולם. ודבר זה אין יכולים העדים לידע. לכך פי' ר"ת דאפי' שלח בה יד כיון שהחזיר למקומה פטור כי נאנסה אחרי כן: