משכיל לדוד · דברים · פרק 26 · פסוק 11

ושמחת וכו׳ בזמן שמחה וכו׳. דאל״כ הרי בבכורים לא שייך שמחה לגבי הישראל שהרי אסורים לזרים לכך פי׳ דר״ל בזמן שמחה וליכא למימר דמאי דכתיב ושמחת היינו כלפי השור שמוליכין עמהם והיה קרב שלמים כדתנן התם ולגבי בשר שלמים כתיב שמחה דהא אין זה מעכב להבאת הבכורים דאינו אלא למצוה בעלמא ומ״מ לר״י בן בתירא דפליג התם את״ק וסבר דאפילו בזמן שאינו של שמחה דהיינו אחר החג מביא וקורא לדידיה צ״ל דדריש ושמחת משום שלמים וכדאמרן וקרא למצוה ולא לעכב. וכן מצאתי להרמב״ם ז״ל בחבורו פ״ג. אך ק׳ דא״כ דאצטריך ושמחת לומר דטעונים קרבן מנ״ל למדרש לזמן שמחה. ואיברא דההיא דקרבן מג״ש הוא תפ״ל כמ״ש רמב״ם שם והוא מפורש בירוש׳ נאמר כאן ושמחת ונא׳ ברגלים ושמחת בחגך מה להלן קרבן וכו׳ מ״מ ק׳ דכיון דלאו מופנה הוא דהא אצטריך לכדאמרן איכא למפרך מה לרגלים שכן טעונים ברכה וכו׳ וי״ל דאי לא אתא אלא ללמד על זמן שמחה לא הול״ל ושמחת אלא בשמחה וכיוצא ולכך כתיב ושמחת ללמוד בג״ש כי היכי דהתם נמי כתיב ושמחת ואי לא אתא אלא לג״ש לימא ושמחת ותו לא בכל הטוב למה לי אלא לומר בזמן שאתה שמח בכל הטוב שמלקט תבואה וכו׳. ודע דמ״ש רש״י שתחלת זמן הבאתם מעצרת לא הוי טעמא משום שמחה דהא קודם עצרת נמי איכא שמחה דליקוט התבואה מתחיל מניסן ומשקרה העומר הותר החדש מיד אלא טעמא שאין מביאין קודם לעצרת משום דשתי הלחם איקרו בכורים והם מתירים החדש במקדש וא״ת כיון דכתיב ושמחת דהיינו בזמן שמחה נימא דאחר החג תו אינו מביא כלל ומנ״ל דמביא ואינו קורא אטו בהך קרא דושמחת קריאה מי כתיבא לק״מ דמש״ה אהני קרא דמארצך דלעיל דדרשי׳ מניה כל זמן שמצוים בארצך והיינו עד חנוכה כדתנן התם שהרבה אילנות יש שנלקטים אחר החג עד חנוכה ולכך צריכים לאוקומי להך קרא דממעט אחר החג להבאה בלא קריאה:

אתה וכו׳ אף הלוי וכו׳. וחייב נמי בקריאה לפי שיש להן ערי מגרש וכן הכהנים חייבין וכ״פ הרמב״ם שם:

והגר וכו׳. דאל״כ למה הוצרך לפרט הגר הרי כתיב תורה אחת וכו׳ ולגר הגר אתכם אלא לומר שמשונה דינו והיינו אליבא דת״ק במשנה פ״ק אבל ר״י סבר דמביא וקורא ולדידיה היא גופה קמ״ל קרא לאפוקי מהך ס״ד. וכ״פ הרמב״ם שם: