משכיל לדוד · שמות · פרק 7 · פסוק 3

ואני אקשה מאחר שהרשיעו וכו׳ הק׳ הרב הנ״חי שלא ידע היכן מצא הרב זה הטעם וגם מה לו לבקש טעמים אחרים ודי לו במה שפי׳ בראש הפ׳ כדי לקיים בו וגם את הגוי וכולי דן אנכי ועוד הק׳ שהרב הרכיב ב׳ טעמים דהא סגי בזה הטעם שכבר הרשיע והתריס וראוי להרבות בו מופתים וא״כ צריך לחזק לבו דאל״כ יהיה חילול השם שיאמרו הגוי גם צדיק תהרוג דלא ידעי כ״ע שכבר התריס וא״כ לא היה צריך לטעם שתקחו מוסר ולע״דן דל״קמ דא״הנ שעיקר טעם השפטים בשביל מה שהרשיעו נגדו והרעו לישראל שמזה יצא הדין וגם את הגוי וכו׳ דן אנכי אלא דסוף סוף אם היו עושים תשובה לא היה אפ׳ להתקיים דן אנכי שאין לך דבר שעומד בפני התשוב׳ לכך הוצרך לו׳ ואני אקשה את לב פרעה כלו׳ למנוע ממנו התשוב׳ ומעתה ק׳ שהרי זה נר׳ עול בחקו ית׳ חליל׳ שנמצא בזה שסילק מהם הרשות והבחירה לזה הוכרח רש״י לתרץ דמאחר דהרבה להרשיע כ״כ הדין נותן מעתה לנעול בעדו דרכי התשובה הואיל וגלוי לפניו שאף אם ישוב אינו תשו׳ שלימה בלב שלם נמצא דמ״ש רש״י כאן אינה נתינת טעם בדבר אלא תירוץ קו׳ הנופלת בכתוב ודברי הרב מפורשים בהדיא בש״ר פי״א על פ׳ השכם בבקר וכו׳ לאחר שהקב״ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינן עושים אפי׳ הם עושים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשו׳ ומייתי ראיה מקרא וחנפי לב ישימו אף וכו׳ ע״ש ומה שהוצרך עוד רש״י לומר כדי שתכירו את גבורתי וכו׳ תקחו מוסר וכו׳ היינו משום דאכתי אמאי הוצרך לכ״כ אותות ומופתים מכמה מינין הו״ל לאבד׳ מיד הואיל ודינם הוא לנעול מהם התשובה ובזה כבר היה מתקיים שפיר גזרת המלך וגם את הגוי וכו׳ דן אנכי לכך הוצרך לו׳ שעשה כן והאריך באותות ובהתראות ללמד דעת לישראל שיקחו מוסר וגם זה לאו מדידיה דהרב הוא אלא גמרא ערוכה ביבמות אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל שנ׳ הכרתי גוים וכו׳ אך תיראי וכו׳ וה״נ מבואר בילקוט פר׳ מצורע אמר הקב״ה מה אני עושה דין בא״ה כדי שיראו ישראל וייראו ממשפטי שנ׳ הכרתי גוים וכו׳ ע״ש וע׳ בפ״ו מה׳ תשובה להרמ״בם ז״ל ותמצא מבואר בכל דברי רבינו דהכא דטע׳ חיזוק לב פרעה לפי שכבר הרבה לחטוא ונתן הדין למנוע ממנו התשובה ולמה היה שולח לו ביד משה ואו׳ שלח וכולי כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב״ה התשוב׳ לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימו׳ ברשעו שעש׳ תחלה ברצונו ע״ש. ומ״ש עוד רש״י ואף על פי כן בה׳ מכות ראשונות וכולי פי׳ הרב הנח״י שאין ר״ל שלא חזק את לבו דמדקאמר סתמא משמע שבכולם חיזק אלא שבה׳ ראשונות לא נאמר בכתו׳ וכו׳ ע״ע והא נמי ליתא לע״ד דבהדיא איתמר בש״ר סוף פי״א כיון שראה הקב״ה שלא חזר בו בחמש מכות ראשונות מכאן ואילך אמר הקב״ה אפילו ירצה לשוב אני מחזק את לבו וכו׳: