משכיל לדוד · שמות · פרק 2 · פסוק 7

מן העבריות שהחזירתו וכו׳ הק׳ בש״ח דמ״נל דמשום שעתיד לדבר עם השכינה דילמא שהיה מכיר אמו שהיה כבר בן ג׳ חדשים וכמו שארז״ל בפ׳ אע״פ ותירץ דמדכתיב ותצפנהו מסתמא במקום חשך וכו׳ וא״כ לא היה מכיר את אמו ע״כ. ובאמת קושיא עצומה היא. ותירוצו ליתא כלל דאפי׳ נודה שותצפנהו ר״ל במקום חשך מה שאינו מוכרח כלל מ״מ הרי איתא התם בש״ס סומא מנא ידע לאמו א״ר אשי בריחא ובטעמא. באופן דאפי׳ היה במקום חשך הרי היה מכיר את אמו שפיר בריחא ובטעמא ונלע״ד דאיכא למידק דמהכא נר׳ שמר״עה היה יונק חלב ובמדרש גופיה בפ׳ וזאת הברכה אי׳ כשהיה מספר מ״ר למלאך המות מה כחו א״ל ואפי׳ חלב לא ינקתי. וכדי שלא נצטרך לומר מדרשים חלוקים הם כמו שהזהירנו רבינו האר״י זל״הה נוכל לומר שהיה מניח דד בפיו ודומה כיונק כדי שלא לשנות ממנהג העולם אבל באמת לא היה יונק כלל ותדע דאל״כ תיקשי לאותו מדרש ממקרא מפורש ותקח האשה הילד ותניקהו. אלא מוכרח שהיה נוהג כמנהג היונקים. וסמך לזה מההיא דאמור רבנן לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי מלה״ש ירדו למטה ואכלו לחם אכלו ס״ד. אלא אימא נראו כמו שאכלו. ה״נ כן כדי שלא לשנות מן המנהג נראה כמי שינק ומעתה בשלמא בתינוק היונק ממש איכא למימר דניחא ליה בחלב אמו שמורגל בו ולא בשל אחרת. אבל מרע״ה שלא היה יונק ממש אלא נר׳ כיונק מאי איכפת ליה בין אמו לאחרת. א״ו בשביל שהיה עתיד לדבר עם השכינה ולכך לא רצה לינק מדבר טמא אע״ג שלא היתה יניקה אפ״ה לא רצה לתת בפיו דד טמא של המצריות. ולדרכנו ניחא מאי דאיתא במדרש ולמה פסלן אמר הקב״ה פה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא וכו׳ ד״א למה פסל דדיהן אמר הקב״ה זה עתיד לדבר עמי למחר יהיו המצריות אומרות זה שמדבר עם השכינ׳ אני הנקתיהו עכ״ל ולכאורה ק״ט מאי בינייהו דהנך תרתי לישני ואמאי לא ניחא ליה במאי דקאמר ברישא וביקש חשש שלא יהיו המצריות אומרות דמשמע דאי לאו משום לעז המצריות לא הוה איכפת ליה מידי לינק׳ דבר טמא פה שעתיד לדבר עם השכינה. ותו איכא למידק אמאי שינה בהך לישנא בתרא באמרו למה פסל דדיהן ואמאי לא קאמר פסל סתם כדאמר ברישא. א״נ לימא פסל חלבן ומאי דדיהן אבל ע״פ דרכנו ניחא בהך לישנא בתרא דייק שפיר וקשיא ליה על לישנא קמא דהואיל ולפי האמת לא היה יונק חלב כלל מה איכפת ליה הרי ליכא יניקה דחלב טמא. וז״ש למה פסל דדיהן הואיל וחלבן ליכא ומשני דאע״ג דלפי האמ׳ לא היה יונק הואיל ולעיני הבריות היה נר׳ כיונק למחר יהיו המצריות אומרות וכו׳ והשתא ניחא נמי הך קרא דמייתי לראיה בהך מלת׳ בין בש״ס דסוטה ובין במדרש את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה לגמולי מחלב לעתיקי משדים כלו׳ אף על גב דבאמת היה גמול מחלב שלא היה יונק כלל אפ״ה נעתק משדים שלא רצה לשום בפיו השדים נכריות אפילו בלי יניקה: