משכיל לדוד · במדבר · פרק 21 · פסוק 35

ויכו אתו וכו׳ עקר טורא וכו׳ ז״ל המאמר אמר מחנה ישראל כמה הוי ג׳ פרסי איזיל ואיעקר טורא בר ג׳ פרסי וארמי עילווייהו ואקטלינון אזל עקר טורא בר ג׳ פרסי ואייתי קב״ה עליה קומצי ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכו שיניה מהאי גיסא ומהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב שיני רשעים שברת אל תיקרי וכו׳ משה כמה הוי עשר אמין שקל נרגא בת עשר אמין. ומחייה בקרסוליה וקטליה ע״כ. ומה הלשון אומרת דרשוני וחיו. ונלע״ד בהקדים מ״ש מרן עיר וקדיש האריא״ל ז״ל והובא בס׳ גולל אור דאליעזר עבד אברהם שארז״ל שהוא עוג הכוונה שהקדושה שנפלה בלועה בתוך הקליפה בנחש הנאחז ברגלי הנוק׳ היא בחי׳ אליעזר והרע שבו היינו הטומא׳ עצמה היתה עוג. עוד שם דנשמת אליעזר נתגלגלה בכלב ולתקן ולברר הקדושה הוצרך להתענות כל ימיו. ולכך נקרא אשחור שהושחרו שיניו מפני תעניותיו והטעם שבשינים ה״ס הבירור כידוע מכוונת האכילה שנטחן הדין. ובזה נברר: וידוע שהמרגלים נקראו קומצי כמאמרם ונהי בעינינו כחגבים דהוו קאמרי קומצי ביני אילני. ובזה נלכה נא להבנת המ׳ אמר מחנה יש׳ כמה הוי וכו׳ כלומר כל חזקם ומגינם היא ג׳ פרסי היינו זכות ג׳ אבות. וגם אני יש לי זכות ג׳ אבות לפי שנשמתי היא עצמה נשמת אליעזר ויש לי זכות ששימשתי לאברהם והיינו דקאמר איזיל ואעקר טורא שהוא אברהם שנקרא הר שהוא שורש התלת פרסי ובזכות שמושי יהיה לי בו אחיזה ובזה אשלוט על ישראל וכן עשה עקר טורא וכו׳ ואייתי על רישי׳ כלומ׳ שהוא שמשו והיה כפוף תחתיו. ובזכות הזה רצה לחזור ולהתאחז בקדושה הרע שבו ובזה יגבר הרע ויוכל להכניע את ישראל. מה עשה הקב״ה אייתי עליה קומצי היינו שנים המרגלים טובים שהם כלב ויהושע שע״י מעשיהם הטובים שנפרדו מעצת מרגלים ביררו הטו׳ מהרע ע״י שנתגלגלה נשמת אליעזר בכלב כדאמרן דהיינו עקב היתה רוח אחרת עמו כי אחר״ת עמ״ו גי׳ אליעז״ר ארו״ר כדאי׳ בס׳ הנז׳ והיינו ונקבוה כנודע שז״ס הבירור לשבר ולהפריד הטוב מהרע והיינו ונחית אצואריה כלומר נשאר הטוב בכלב נשיא יהודה שה״ס הצואר דהיינו מל׳. הוה בעי עוג למשלפיה ע״י פגם שאר המרגלים. משכו שינים וכו׳ כלומר לפניו ולאחריו כל ימי חייו הושחרו שיניו מפני תעניותיו ובזה לא מצו למשלפה. א״נ נאמר אייתי קב״ה קומצי דהיינו המרגלים לתקן ואדרבא קלקלו והיינו ונקבוה אבל נחית אצואריה דהיינו כלב כדאמרן. ומאי דמסיים משה כמה הוי וכו׳. יובן גם כן במאי דאמרן שהקדושה היתה בנחש הנאחז ברגלי הנוק׳ ונודע שע״י זווג זו״ן כשהם בתקונם מתים החצוני׳ ונופלים בנק׳ דתהומ׳ רבה וכבר ידעת כוונת הדלוגים להציל המל׳ מהחצו׳ עיין בכוונת ברכת הלבנה. וז״ס משה כמה הוי עשר אמין ה״ס עשר ספי׳ ז״א דמשה בעלה דמטרוניתא. שקל נרגא וכו׳ ה״מ חרב לה׳ מל׳ כלומר שנעשה זווג שלם פב״פ ושוור עשר אמין סוד הדילוג כדאמרן. ומחייה בקרסוליה ששם נאחז ברגלי הנוק׳ כדאמרן ובזה קטליה ואם ח״ו שגיתי ה׳ הטוב יכפר בעדי כי מרוב חשקי דחקתי ונכנסתי לפני׳ ממחיצתי: