עד וכו׳ עד חג הסוכות וכו׳. אף על גב דבדבור דלעיל פירש״י עד ניסן של שביעית בלבד. י״ל דהא והא איתא זימנין הכי וזימנין הכי אם עושין רצונו ש״מ ביותר שאז כתיב בהו ועמדו זרים וכו׳ ובני נכר אכריכם וכו׳ והם יושבים לבטח בבתיהם על אותו זמן כתיב עד השנה התשיעית שהרי הם אינם רואים החדש עד סוכות של תשיעית שאז העבדים מכניסים אותו לבית אדוניהם ודייקא נמי דכתיב עד בוא תבואתה ולא כתיב עד אשר תביא. ואם אינם עושים כ״כ רצונו ביותר שאז כתיב בהו ואספת דגנך וכו׳ בעצמך ולא ע״י זרים כמו שאמר רז״ל בירושל׳ אז כתיב לשלש השנים דהיינו עד ניסן של שמינית דמשם ואילך הרי הם הולכים לבתי הגרנות לדוש ולזרות ויכולים להביא לבית יום יום מה שכבר נתייבש:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 25 · פסוק 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745