משכיל לדוד · ויקרא · פרק 24 · פסוק 4

על המנורה הטהורה וכו׳ ד״א וכו׳. דאילו לפירוש קמא ק׳ מאי קמ״ל הא חזינן במקום עשייתה שהיתה זהב טהור והכא לא הול״ל אלא על המנורה ולר״א ק׳ דהול״ל על טהרת המנורה. ודע דפי׳ שני זה דכתב רבינו איתיה בת״כ ומיהו לא מסיים בה כדברי רש״י אלא ז״ל שם על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמים ובצרורות ופי׳ הר״ב ק״א כגון אלו דמנחי תחת הנר שום דבר להסמיך הנר עליו לפי שהוא חוצץ וכו׳ ע״ש וק׳ על רש״י דמסיים בה שמטהרה ומדשנה מן האפר וכו׳ שהרי התנא גופיה ביאר כוונתו דלא לזה כיוון ותו דאי להא לא בעי קרא לומר דבעינן דישון והטבה דבהדיא פירש קרא במקומו בבקר בבקר בהטיבו את הנרות וכו׳. ושמא רבינו מפרש ברייתא דה״ק שלא יסמכ׳ לפתילות חדשות ע״ג הישנות והדשן שהם כמו קסמין ואע״ג דכבר למדנו זה מאידך קרא דכתיבנא אי לאו האי קרא ה״א שאינו אלא למצוה קמ״ל לעכב: