משכיל לדוד · ויקרא · פרק 13 · פסוק 3

הפך לבן מתחלה וכו׳. דק״ל דהול״ל הפך ללבן ולזה פירש דמלת הפך שהוא פועל יוצא קאי אנגע ור״ל שהנגע הפך השער ועשאו לבן דבעינן דוקא שהבהרת קדמה לשער לבן ומ״ש מיעוט שער שנים עיין מ״ש התיו״ט בפ״ד דנגעים:

וטימא אותו וכו׳ ששער לבן וכולי זה דבר פשוט זיל קרי בי רב ששער לבן סי׳ טומאה שמכח זה כתב הרב הנח״י שלא ידע כוונת הרב בזה. ונלע״ד שכוונת הרב ז״ל היא מאי דתנינן בפ״ז דנגעים והכי איתא נמי בת״כ על פרשה זו אותו הוא מטמא ואינו מטמא את התולש סימני טומאה עד שלא בא אצל הכהן וה״ק רבינו גזרת הכתוב כך הוא שהכהן כשרואה השער לבן אז מחוייב לטמאו משא״כ אם עבר ותלש השער לבן באופן שאינו רואה הכהן סימן הטומאה אינו מטמאו אף על פי שידוע בודאי שהיה שם שער לבן אפ״ה אין מטמאו ואף על פי שזה נר׳ מלתא בלא טעמא כך הוא גזרת הכתוב: