משכיל לדוד · שמות · פרק 30 · פסוק 33

על זר שאינו צורך וכו׳ פי׳ הרא״ם ז״ל דר״ל שגם הכ״ג והמלך אחר המשחן וא״צ להם עוד הו״ל זרים לגביה ואם חוזר ונותן חייב עכ״ל והא דלא כהלכתא דמפלג פליג ביה ר״מ ור״י בפ״ק דכריתות דף ו׳ ופשיטא דהלכה כר״י לגבי ר״מ וכ״פ הרמב״ם בפ״א דה׳ כלי המקדש וא״כ מאי דוחקיה לפ׳ דברי רש״י דלא כהלכתא כ״ש דפשטיה דקרא משמע טפי כר״י דזר מיקרי מי שהוא זר לגמרי לגבי שמן דמעיקרא הו״ל זר לגביה. ואי לישנא דר״שי קשיתיה ממ״ש שא״צ כהונה ומלכות ולא כתב שאינו כהן ומלך וכיוצא בזה הו״מ לפרש לפי ההלכה דהכי כוונתו דאפי׳ הוא כהן שראוי להיות כ״ג כשימות הכ״ג שקדם לו ועומד לשרת תחתיו בכהונה גדולה כגון שהוא בנו וממלא מקומו דודאי הוא יהיה כ״ג אחריו וסד״א דה״ול כאילו כבר נתמנה אפ״ה קמ״ל דהשתא מיהא עדיין אינו צריך לו וחייב. ובמלכות הוה מצי לפ׳ כגון מלך בן מלך שאין מושחים אותו והיינו שאינו צורך מלכות אע״ג דמלכות איכא אלא דא״צ למשיחתו. ואע״ג דעכשיו ראיתי להרב הנח״י דכתב שפיר״שי כר״מ משום דקרא מוכח כוותיה לפי שנשנה בפ׳ שכבר כתיב על בשר אדם לא ייסך ולמה נשנה באמרו ואשר יתן ממנו על זר א״ו לרבות וכו׳ ע״כ אחר המחילה לא נהירא כלל שלא נשנה ולא מידי דהתם אזהרה והכא עונש וכמה כתובים כיוצא בו אלא נר׳ כדכתיבנא: