ויוצא יוסף וכו׳ כדי לישבם וכו׳ וישתחו וכו׳ כשחזר וכו׳ את אפרים וכו׳ וכיון שיהא הבכור וכו׳ דבורים הללו שלשה המה נפלאו ממני וכלם מלאים קושיות לחסרון הפשט בדבור ראשון יש להבין דהוה מצי ליישבם זה לימין וזה לשמאל שם באותו מקום בהיותם עם ברכי אביו ולמה הוצרך להוציאם כדי ליישבם ובדבור השני שלפי הנר׳ בא רש״י ליישב מה מקום להשתחויה זו עכשיו ומשני שבשביל שחזר לאחוריו על פני אביו הוצרך להשתחוות מפני כבוד אביו וק׳ דלא יחזור ולא ישתחוה ומי הכריחו לחזור לאחוריו ומה שפי׳ הנח״י בדבור זה דכוונת רש״י במ״ש כשחזר לאחוריו היינו דכדי לעשות ההשתחויה הוצרך לפסוע לאחוריו כדי שיהא לו מקום פנוי בשביל פישוט ידים ורגלים מלבד שאין זה משמעות דברי רש״י תו ק׳ דא״כ הדרא קושיא דהשתחויה זו חוץ לזמנה ומאי שייטיה ובדבור השלישי איכא למידק מאי קמ״ל רש״י וכיוון שיהא הבכור מיומן הרי זה מובן בהדיא מן הכתוב שלזה כיון ומה חידש רש״י בזה ונלע״ד לפרש׳ כל הג׳ דבורים בחדא מחתא והיינו דיוסף כבר הלא מראש גילה דעתו של אביו דעדיף ליה אפרים ממנשה שהרי בקראי דלעיל חזי׳ דאמר ליה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי הרי שכבר הקדים אפרי׳ למנשה וחשש שכן יעשה ג״כ לברכה להקדים את אפרים ולהשים ימינו עליו והוא היה רוצה שהבכור יהי׳ מיומן לברכה הילכך ביקש להמציא תחבולה להתקיי׳ מחשבתו מה עשה לאחר שנשקם הוציאם א׳ לא׳ מעם ברכיו של אביו ונתנם לאחוריו לחזור אח״כ ליתנם אדעתא דברוכי ואם ישאל אביו מדוע עושה כן יש לו תשובה מוכנת ומזומנת דבעי׳ הזמנה לברכה בהדיא דכל מידי דקדושה בעו הזמנה וכדחזי׳ גבי הב לן ונבריך והנה כשהוציא׳ הוציא מנשה תחלה להראות לאביו שעושה כפי דעתו החביב ליה אפרים טפי ולהיותו היותר חשוב הניחו באחרונה לאפוקיה וכדאשכחן גבי מנעלים ומלבושים כשחולץ חולץ של שמאל תחלה ה״נ הוציא מנשה תחלה והניחו לאחוריו של יוסף ושוב הוציא את אפרים והניחו גם הוא לאחוריו וכשהוצרך לעשות כן הוצרך לחזור לאחוריו להניח את הבנים ולכן הוצרך להשתחויה וז״ש רש״י כשחזר לאחוריו וכו׳ וכפשט דברי רש״י והנה נמצא שאפרים הוא קרוב לו מעתה וכשבא לחזור וליטלם כדי לישבם מוכרח ליטול את אפרים תחלה להיותו הקרוב לו וכיון שנוטלו צריך ליטלו בימין דבכל מידי הימין קודם ומכיון שנוטלו בימינו סמוכה לשמאל ישראל שכך הוא כל הבא לקראת חבירו וא״כ מוכרח להניחו שם לשמאל ישראל דהכי קי״ל דאין מעבירין על המצות וכי היכי דאשכחן גבי מתנות הדם דבההוא קרן דפגע ברישא ביה יהיב לפי שאין מעבירין ע״ה ועי״ז נמצא שיהא הבכור מיומן לברכה לזה כיון יוסף וז״ש רש״י וכיון שיהא הבכור וכו׳ ברם לא אהני ליה מעשיו ואדרבא בזה נתן מקום טפי ליעקב לעשות כרצונו משום דידוע דלעולם צריך לכלול הימין בשמאל והשמאל בימין דומיא דעקידת יצחק וכדרך שארז״ל צריך להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ומעתה ה״נ עביד יעקב וישלח ישראל וכו׳ והשית יד ימינו על ראש אפרים שיהיה בשמאלו לכלול הימין בשמאל ואת שמאלו על ראש מנשה שהיה בימין לכלול השמאל בימין וכיון דחזא יוסף דלא אהנו מעשיו התחיל לשאול בפיו לא כן אבי כי זה הבכור וכולי עד שהשיבו ידעתי בני וכו׳:
קריאה במקור
משכיל לדוד · בראשית · פרק 48 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745