ולא תתן וכו׳ שאתה מוביל וכו׳. ההכרח לדרשה זו ברור דאילו כפשוטו כלומר פריה לא היה צריך לכתבו דכבר כתיב ונתתי את שמיכם וכו׳ ומהיכא תיתי שתוציא פריה. ועוד כתיב ותם לריק וכו׳ א״ו זו קללה אחרת דאפילו מה שאתה מוביל לה. אך ק׳ דא״כ לעיל גבי ברכה אמאי כתיב ונתנה הארץ יבולה דמשמע מה שאתה מוביל לה בלבד ואין זו ברכה. וי״ל שכבר דרשו בו בת״כ לא כדרך שהיא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון וכו׳ מלמד שבו ביום שהיא נזרע׳ בו ביום עשתה פירו׳ ע״כ ונ״ל דה״ט דלעיל לא כתיב ונתנה הארץ את יבולה כדכתיב הכא. אלא התם ה״ק ונתנה הארץ מה שתתן אימתי תתן ביבולה כלומר מיד בזמן שאתה מוביל לה כלומר שזורעה. ואין לתמוה על חסרון הב׳ דלא כתיב ביבולה שמצינו פעמים דוגמתו במקרא כמו כי ששת ימים עשה וכו׳ עניינו בששת ימים לפי פשוטו וכן אחרים כיוצא בו:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 26 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745