משכיל לדוד · דברים · פרק 14 · פסוק 22

עשר תעשר וסמיך ליה וכו׳. אף על גב דאין דרכו של רבינו למדרש סמוכין אלא היכא דמוכח ה״נ איכא הוכחה דבקרא דלעיל הפסיק באמרו כי עם קדוש אתה וכו׳ ואחר כך מסיים לא תבשל וכו׳ וכיון דהך כי עם קדוש וכו׳ שייך בכל מלתא אף בבשר בחלב כגון בשר עוף דלא אסיר אלא מדרבנן ושייך ביה קדש עצמך וכו׳ וכן בכמה דברים כיוצא בזה א״כ הו״ל להקדים לא תבשל עם אידך לאו דנבלה ולבתר הכי ליכתוב כי עם קדוש א״ו מש״ה כתב באחרונה לא תבשל וכו׳ לסמכו לעשר תעשר ומוכרח לומר דאתא לדרשה:

שנה שנה וכו׳ מן החדש וכו׳. ה״ה מן הישן על החדש והא דנקט הכי כתב הרא״ם ז״ל דלרבותא נקט דהשתא הוי מן היפה על הרע ואחר המחילה אינו נר׳ דלא מיבעיא בתירוש ויצהר דפשיטא דיין ישן מעלי טפי וכן השמן אלא בדגן נמי הכי הוא כדפרש״י גופיה במתני׳ דחמרין בפ״ד דדמאי גבי שלי חדש והביא ראיה מההיא דפ׳ איזהו נשך היו חדשות מארבע וישנות משלש ע״ש אלא נר׳ לומר דאדרבא הא דנקט רש״י הכי משום דאורחא דמלתא נקט דלאו בשופטני עסיקי׳ דלמה יפסיד לתרום מן הישן על החדש אלא אם בא לשנות עושה כדי להרויח ונקט בהווה ולעולם ה״ה איפכא דמ״ש הא בהדיא כתיב שנה שנה: