משכיל לדוד · בראשית · פרק 29 · פסוק 11

ויבך שצפה וכו׳ ד״א וכו׳ דאילו לפי׳ ק׳ שהרי הטעם שלא זכתה ליקבר עמו לפי שזלזלה במשכבו כדפירש״י לקמן על פ׳ לכן ישכב עמך ועדיין לא עשתה כן ואיך אפ׳ שכבר נגזר עליה כן בענין שצפה כן ברוח הקדש ולפי ד״א קשה שהרי כבר הי׳ יעקב יודע. קודם זה שבא ריקן ולמה בכה עכשיו ואם הי׳ להפיס דעתה לפי שלא הי׳ נותן לה כלום הו״ל לומר לה בפי׳ טעם בכיתו דהשתא היא לא ידעה מפני מה ככה. ומ״ש רש״י שא״ל אליפז מה אעשה לציווי של אבא ק׳ דכיון שאליפז היה מתיירא מן העבירה ולפי׳ ממשך ידו לקיים מצות הבורא מהו זה שהיה חושש לציווי אביו הרי אפי׳ בישראל שנצטוה על כיבוד אב ואם אמרי׳ יכול אמר לו אביו הטמא וכו׳ יכול ישמע לו ת״ל אני ה׳ אלהיכם כלכם חייבים בכבודי וכ״ש בבן נח שלא נצטוה על כבוד או״א דפשיט׳ שאין לו להשגיח בזה על ציווי אביו וי״ל שאליפז היה מתיירא מציווי אביו לפי שא״ל שאם לא יהרגוהו יהיה נפשו תחת נפשו וקי״ל דבני נח לא נצטוה על קדושת ה׳ אלא דינו במצותיו יעבור ואל יהרג (ועיין מ״ש בפ׳ וישלח על פ׳ וירא יעקב מאד) ולכך אמר מה אעשה שאם אני אומר לו שלא הרגתיך הוא יהרגני ויעקב לא רצה ללמד לו שידבר שקר לומר הרגתיו אע״פ שמן הדין הי׳ מותר להציל את נפשו אע״פ כן כדי שלא ילמד לשונו לדבר שקר נתרצה ללמד לו שיטול ממונו דעני חשו׳ כמת ויוכל לומר לו שהרגו: