ירה יירה מכאן וכולי ואם לא מת בדחייה אז סקול יסקל ע״י האבן על לבו כדאי׳ בפ׳ נגמר הדין והק׳ הרא״ם ז״ל דכיון דדחייה קודמת הול״ל דחייה ברישא ולכתוב כי ירה יירה או סקל יסקל. ולעד״ן דאי הוה כתיב הכי הוה משמע דכי היכי דירייה לחוד סגי ה״נ סקילה לחוד סגיא דאו לחלק אתא ודינא לאו הכי אלא דחייה דוקא בעי׳ מש״ה שינה הכתוב וכתב סקילה ברישא וכאילו כתיב ירייה לפניה וה״ק כי גם סקול יסקל לבד מן הירייה אם לא מת בה או ידה ידה לחוד אם מת בה. והרא״ם תירץ דרוב פעמים לא היו מתים בדחייה והיו צריכים סקילה לכך נקט ברישא ע״כ ולא ידענא מנ״ל אדרבא נר׳ מהש״ס דהתם דודאי רוב פעמים מתים בירייה מיד דהא פריך מההיא דבור דבעשרה עומק סגי להמית ומשני דהכא בעי ב׳ קומות גבוה לבד מקומתו דה״ול ג׳ קומות כדי שימות מהר מיד מד״רנ דאמר ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 19 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745