משכיל לדוד · במדבר · פרק 13 · פסוק 21

ממדבר צן וכו׳ הלכו בגבוליה וכו׳ איכא למידק בדברי רש״י בזה דלכאורה יש יתור לשון וריבוי דברים בדיבור זה על חנם ודרך המלך אין לה שיעור זה שאין דרכו להביא דבר א׳ לבטלה וא״כ מאי קמ״ל במ״ש הלכו וכו׳ דרך גבול דרומית מזרחית עד הים שהים הוא גבול מערבי ומשם חזרו וכו׳ על שפת הים וכו׳ ים זה מאן דכר שמיה הכא איברא דקושטא הכי שהים הוא גבול מערבי כנראה מפ׳ מסעי מיהו לא היה צריך רבינו לכתוב זה לכאן והול״ל בקיצור שהלכו כל רוח דרומית ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי ומאי נ״מ לידע אם היה על שפת הים או לאו. ותו איכא למידק נמי במה שהוסיף אחר כך עד לבא המת שהיא אצל הר ההר ומאי נ״מ לדעת זה שהיה אצל הר ההר והוה סגי לומר שלבא חמת הוא במקצוע מערבית צפונית כמבואר בפ׳ מסעי אלא נראה שכוונת רבינו ליישב מהיכן למדו המרגלים לילך בדרך זה הן אמת שנראה שכוונתם היתה ללכת כל גבוליה באורך ורוחב לראות ולדעת כמה ארכה וכמה רחבה מיהו הא גופא קשיא מנא להו שבאותו מקום היה סוף הגבול בין באורך בין ברוחב ובשלמא מה שהתחילו ממדבר צן למדו כן מדברי משה שאמר להם עלו זה כלומר בדרך ישרה והרי קדש שמשם נשתלחו המרגלים היתה מכוונת במישור כנגד מדבר צן כנראה מגבולות הארץ ומיהו מהיכן למדו איה סוף מצר דרומי ולכך תי׳ באמרו עד הים שהיה גבול מערבי ובהא ליכא למטעי וכ״ת התינח לאורך אבל סוף גבול מערבי ברוחב מנא להו בהא נמי שפיר משני רש״י עד לבא חמת שהיא אצל הר ההר דאפשר שזהו מ״ש להם משה ועליתם את ההר כלומר כשתגיעו לההר הידוע דהיינו הר ההר שהיה משונה משאר ההרים שהיו ב׳ הרים זה ע״ג זה כדפירש״י בפ׳ חקת אזי תדעו שנשלם שם גבול ומצר רוח מערבית: