משכיל לדוד · במדבר · פרק 19 · פסוק 13

במת וכו׳ ד״א וכו׳ דאילו לפ׳ ראשון ק׳ דא״כ לישתוק קרא מבמת. א״נ לכתוב כדלעיל במת לכל נפש וכו׳. ולר״א נמי ק׳ דא״כ הול״ל ובנפש. א״נ הול״ל בנפשות כמו בכ״ג דכתיב ביה בפ׳ אמור נפשות מת ודרשו בו להביא רביעית דם:

את משכן וכו׳ לעזרה וכו׳ הא דהוציא תיבת משכן מפשטה וכתב לעזרה הרא״ם ז״ל כתב משום דאילו במשכן תיפוק לי דאפי׳ לא יהיה טמא אם הוא זר או כהן שלא בשעת עבודה חייב כרת ע״ש. ואיני רואה בעניי הכרח מזה דסוף סוף מצי׳ לאוקמיה לקרא לעולם בכהן ובנכנס ע״מ לעבוד. א״נ להשתחוות דאין כאן ביאה ריקנית ולא עוד אלא דבביאה ריקנית נמי אצטריך קרא אם אינו ענין למזיד תנהו לשוגג לחייבו שתים א׳ משום שוגג בביאה ריקנית וא׳ משום שגגת טומאה ובמזיד נמי נ״מ לענין מלקות כגון אם התרו בו על טומאה ולא על ביאה ריקנית. ומעתה אפילו בזר נמי שפיר מתוקם. אלא נראה דסמך רש״י ז״ל אפרשת שילוח טמאים דכתיבא אזהרה והתם ילפי רבנן דמיירי בעזרה מן המקראות וכמ״ש רש״י שם וסתמא דמלתא אמאי דאזהיר ענש: