משכיל לדוד · דברים · פרק 25 · פסוק 2

במספר ואינו נקוד וכו׳. ההרגש הוא דלפי שנשמע מפשוטו תיבה זו של במספר יתירה לכך מכריח ומפ׳ דר״ל במספר הסוכם לארבעים: אולם אני אדרוש טעמא מאי כתבה תורה הכי ומסרה לחכמים לדרוש ולפרש ומה היה חסר הכתוב אם היה כותב תשע ושלשים בפירוש ובהורמנותיה דקב״ה אימא ביה מלתא עפ״י הקדמת האור המופלא האר״י ז״ל והביאה הרב הגדול מוהר״א מקראקא ז״ל בספרו מעשה רוקח במסכת שבת אמתני׳ דאבות מלאכות מ׳ חסר א׳ וז״ל שם שכבר כתבתי למעלה דשם הוי״ה הוי רה״י רחבו ארבעה אותיות וגבוה עשרה היינו במילוי י׳ אותיות והיינו במילוי ע״ב ס״ג מ״ה שבכל אחד מהם יש י׳ אותיות אבל במילוי ב״ן יש רק ט׳ אותיות וידוע דשם ע״ב באצי׳ ומילוי ס״ג בבריאה ומילוי מ״ה ביצירה ומילוי ב״ן בעשיה ושם שולטין הקליפות ביותר וז״ס הגמרא עמוד תשעה ורבים מכתפין עליו הוא רה״ר היינו במילוי ב״ן שהוא ט׳ אותיות ששם שולטין הקליפות בעשיה בסוד שכינה עמנו בגלות [ונלע״ד דדייק ל׳ מכתפין לומר דאפי׳ בעשיה אין להם אחיזה בג׳ ראשונות שהיא בחי׳ הראש רק עד הכתפים] וזהו בימי החול אבל בשבת בסוד עליית העולמות נעשה רה״י וגבהו עשרה שנכנס א׳ בתוך ר״ו כזה יו״ד ה״ה וא״ו ה״ה ונעשה בסוד ג״ן וכו׳ נמצא ביום השבת המילואים בסוד ארבעים שלימות והקלי׳ אינם שולטים עכ״ל. ממנו נקח למאי דקמן כי הנה נודע שהחוטא פוגם למעלה והפגם דאות שהוא בעשי׳ ה״ט ה׳ אחרונה של השם ב״ה שה״ה מילוי ב״ן כדאמרן והוא העמוד ט׳ שרבים הקלי׳ מכתפין עליו ע״י פגם החוטא. וז״ס המלקות לתקן פגמו אשר פגם במילואים שנמצאו שהם ט״ל ע״י החטא והשתא ע״י כח התשובה והמלקות יתוסף סוד האל״ף בשם ב״ן ויהיה ארבעים שלימים כדאמרן. נמצא שבכתוב עצמו שם רמז והן מספר בענין ותיקון המלקות וסודו הנשגב. ועם דברינו נוכל להבין עומק פלוגתייהו דר״י ורבנן בענין זה דרבנן סברי שאינו לוקה אלא ט״ל ור״י סבר מ׳ שלימות והיכן לוקה את היתרה בין כתיפיו. והיינו דרבנן סברי שאינו לוקה אלא ט״ל דהיינו כפי מה שהוא בעת הפגם וממילא ע״י כוללות המלקות תמלא ותכונן סיהרא קדישא ויעשו במספר מ׳ ומ״מ אין להכות מכה אחת יתירה כנגד מילוי אל״ף של הוא״ו הואיל ואין בידנו לתקן זה באשלמותא עד לע״ל. ור״י סבר דאדרבה צריך ללקות מ׳ שלימות הואיל ותקון קצת עבדי׳ ע״י תשובה וז״ש היכן לוקה את היתירה בין כתיפיו היינו במקום שהרבים מכתפין כדלעיל. ועוד יש לפ׳ דידוע סוד החסדים שבדעת שה״ס הכתפים ודעת ה״ס ר״ו כנודע מכוונת הלולב וזה שאמר בין כתיפיו כלומר בין הו״ו שם לוקה את היתירה למלאותה כזה וא״ו. ובזה יובן טעם היות ג״כ המכות משולשות שתי ידות מלאחריו כלומר על גבו מלמעלה י״ג מצד זה וי״ג מצד זה ושליש דהיינו י״ג מלפניו דהיינו למטה על לבו כי הלא במילוי ס״ג איכא וא״ו מלאה באלף וה״נ במילוי מ״ה וא״ו אחרת וכנגדם הן שתי ידות על גבו ובשליש שמלמטה על לבו תמלא וא״ו השלישית בשם ב״ן ויעשה ג״ן וכנגד ג״פ וא״ו הם ט״ל מכות וזה נוכל לומר שהוא טעם אחר אליבא דרבנן דא״צ טפי מט״ל. ועם הכתוב לחיים נבין כוונת הכתוב והיה אם ב״ן הכות הרשע כלומר אם פגם בשם ב״ן שהגביר החצי׳ עליו והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו שס״ת והכה׳ו לפני׳ו ה״ס ו״ו דשם ב״ן וה״ט דלא קפיד קרא לכתוב בהדיא אלא השליש שלפניו ואידך שמעי׳ מדיוקא לפי שעיקר הפגם הוא דוקא בשם ב״ן וזה כדי רשעתו (וגם כדי גי׳ ר״ל שה״ס שם ב״ן ה׳ אחרונה כידוע דבעת הפגם ה״ס דל) ובו צריך ביותר לתקנו ולמלאותו באל״ף ובזה יהיה במספר ארבעים. ותמצא עוד דר״ת במספר ארבעים יכנו לא יוסיף גי׳ ג״ן להורות על האמור. ואם ח״ו שגיתי באיזה דבר הוא רחום יכפר: