משכיל לדוד · בראשית · פרק 35 · פסוק 8

ותמת דבורה וכו׳ לפי שאמרה וכולי הטעם שלא שלחה עד עתה אע״ג שהיא אמרה לו וישבת עמו ימים אחדים ופירש״י בפ׳ דלעיל דהיינו ז׳ שנים י״ל דהא מסיים שם עד אשר תשוב חמת אחיך וצריך לפרש׳ דהכי קאמרה ליה עכ״פ לא תשב שם פחות מז׳ שנים ואם בסוף ז׳ שנים ינוח רוגזו אני אשלח להודיעך ואם לא אשלח ש״מ דאכתי ברוגזא יתיב הילכך תתעכב עד ששלחתיך ולקחתיך משם. ומאחר שרבקה הרגישה בעשו שעדיין לא נח רוגזיה מש״ה לא שלחה. אבל עכשיו כשחזר עשו לביתו אחר שהשלים עם יעקב והיה מלא מן הדורון שנתן לו אף שלא הגיד כלום לאביו ולאמו מכל מקום הואיל דבטל הכעס מלבו לא היה מדבר רע על יעקב כמו שהיה דרכו מתחלה ומזה דנה רבקה בעצמה דודאי כבר שב חרון אפו ממנו לכך שלחה דבורה שהיתה סבורה שעדיין היה עומד בפדן ארם:

תחת האלון וכולי ואגדה נתבשר וכולי אע״ג דלאה נמי וכן כמה צדיקים נעלמה מיתת׳ בתורה ואפ״ה לא פירשו בהו ולא מידי שאני הכא דהואיל וכתיב מיתת דבורה מינקתה בהדיא ומיתת רבקה לא פירש בהדיא רק רמזה רמוזי אצלה כאילו היא טפלה לה והוי כמו שפחה תירש גברתה זה ודאי צריך טעם. והא דלא הוצרך להעלים מיתת יצחק שגם הוא אביו של עשו י״ל שהזכרים תלויים באם וכדפירש״י לקמן בפ׳ ויגש על אלה בני לאה וכו׳ ותו דיצחק כולי עלמא ידעו דצדיק גמור הוה וא״כ יאמרו שאמו גרמה לו דומה לזה דרשו בפרק בן סורר דף ע׳ על מה שאמרה בת שבע לשלמה מה ברי וכו׳ וז״ל מה ברי הכל יודעים שאביך ירא שמים הוה עכשיו יאמרו אמו גרמה לו ולפירוש מה שכתוב במד׳ לק״מ דהכי אי׳ התם כשמתה רבקה אמרי מאן יפוק קמה אברהם מת יצחק יושב בבית ועיניו כהות יעקב הלך לפדן ארם מאן יפוק קמה עשו רשיע׳ ויימרון ברייתא לייטין נזייתא דכדין ינקין מה עשו הוציאו מטתה בלילה אריב״ז לפי שהוציאו מטתה בלילה לא פרסמו הכתובים מיתתה אלא מן הצד ע״כ: