משכיל לדוד · בראשית · פרק 7 · פסוק 2

הטהרה וכו׳ למדנו וכולי מוכרח הוא דאל״כ מלה זו שא״ל הקב״ה מכל הבהמה הטהורה ה״ז בלתי הבנה אצלו כלל דמהיכן ידע מה ר״ל טהורה אם לא שלמד תורה וידע דשייך טהורה וטמאה ומ״מ הוצרכו בגמ׳ לומר בזבחים כל שהתיבה קולטתו טהור דאל״כ אע״ג דלמד נח תורה וידע מאי טהורה ומאי טמאה א״א להכיר בין טמאה לטהורה כשרואה החיות שהרי סימן מפריס פרסה לחוד לא סגי והיה טורח גדול להאכיל לכל בהמה וחיה לראות אם היא גם כן מעלת גרה ונח לאו קניגי ובליסטרי היה להכיר כל המינים ועוד בעופות היכי יכיר כל הטהורים שהרי מסימנים שלהם זפק וקורקבן נקלף ובזה א״א לו לבדוק מחיים כלל לכך הוצרכו לומר מאליהם באו וכו׳ א״נ העבירום לפני התיבה וכל שהתיבה קולטתו טהור ומעתה אזרת לה קו׳ הרא״ם ז״ל ע״ע:

שבעה שבעה כדי וכו׳ ואכתי ק׳ למה מנין זה לא פחות ולא יותר ונר׳ דבמדרש אי׳ א״ת ז׳ מכל מין נמצא אחד מהן שאין לו בן זוג אלא ז׳ זכרים ח׳ נקבות ע״כ ולאפוקי מבעל ש״ח דאשתמיטתיה לישנא דב״ד ולכך כתב ע״פ דרכו שלא היו אלא מכל מין ואח׳ זכר בלא זוג וליתא כלל. ומעתה טעם המספר הזה נ״ל לפי שהיו נח וב׳ בניו שם ויפת וג׳ נשותיהם שכל א׳ מהם היה צריך ב׳ קרבנות א׳ ליתן הודאה על העבר שניצולו וא׳ לצעוק לע״ל וכנגד חם לא צוה לפי שרשעים היו הוא ואשתו כידוע ששמשו בתיבה ג״כ וכתיב זבח רשעים תועבה. נמצא שהוצרכו י״ב בהמות ששה זכרים ושש נקבות ונשאר זוג א׳ לקיים המין כמו בטמאים. ואע״ג דלכאורה נר׳ מן המדרש שלא הקריבו כלם דהא אי׳ התם לא שאני צריך להם אלא לחיות זרע וכו׳ מיהו לכי תידוק אדרבא משם ראיה דאל״כ הכי הול״ל לא שכלם צריכים להקרבה אלא לחיות זרע וכו׳ אלא מוכח דה״פ דק״ל לבעל המדרש לישנא דקרא גם מעוף השמים שבעה שבעה וכו׳ לחיות זרע וכו׳ דמשמע דטעם היותם ז׳ ז׳ הוא לחיות זרע והא ליתא דא״כ בשנים סגי אלא טעם היותם ז׳ הוא להקרבה ולישנא דקרא קשיא לכך פי׳ דה״ק קרא מה שאני מצוה אותך להביא ז׳ ז׳ לצורך הקרבה לא בשביל דלקרבן אני צריך דאם ארעב לא אומר לך כתיב אלא טעם ההקרבה לחיות זרע וכו׳ כדי שע״י ריח ניחח הקרבן אבטל רוגזי ואכרות ברית מעבור מי נח עוד. זה נ״ל טפי מכל הדרכים שנאמרו בזה עיין בנח״י ובש״ח: