משכיל לדוד · דברים · פרק 33 · פסוק 7

וזאת ליהודה סמך וכו׳. ההרגש הוא דאמאי כתיב וזאת לישנא יתירא הול״ל וליהודה אמר וכדכתיב בכל השבטים. ומ״ש להם לבדם וכו׳ ולא עבר זר וכו׳ ופירש״י ז״ל שם דרש ר׳ תנחומא אימתי לא עבר זר בתוכם כשבא משה לברכם ע״כ ואמנם לא ידענא הך זר אמאן קאי ואמאי קרי זר לשבט אחר ומה גם דהשבט שהיה ראוי לפי סדר תולדותם להיות בתוכם הוא לוי [הואיל ולא רצה להזכיר שמעון] וכמו זר נחשב הוא אתמהא. והיה אפשר לומר כלפי מ״ש רז״ל גבי מכירת יוסף דכתיב ויאמרו איש אל אחיו וכו׳ לכו ונהרגהו וכו׳ שהיו שמעון ולוי ולא מצינו שהודה לוי על זה ולכך לא הכניסו משה בין ראובן ליהודה אלא אח״כ. והשתא קרי ליה זר דלגבי הך מלתא הויא ליה זר לגבייהו שלא דמה להם שהודו על חטאתם ברבים משא״כ לוי ובענין מ״ש רבינו בעצמותיו של יהודה שהיו מגולגלין וכו׳ עמ״ש בזה בפ׳ ויגש על פ׳ כי עבדך ערב וכו׳:

ועזר וכו׳ ד״א כאן רמז וכו׳. דאילו לפי׳ קמא האי שמע ה׳ וכו׳ יתיר נפיש הואיל וכבר פריש כל מילי ואל עמו תביאנו ידיו וכו׳ ועזר וכו׳ א״כ פשיטא שישמע קולו בעשותו את כל אלה ולכך פי׳ דאה״נ דיתיר הוא ובא לרמוז ברכה לשמעון ואהא נמי קשה דמ״ש גבי יהודה דרמז ברכה לשמעון השתא ומה לוי דעדיף מניה והראיה שברכו בפירוש לא רצה ליתנו בין ראובן ליהודה כדלעיל ושמעון דגרע מניה הקדים רמז ברכתו לברכת יהודה הו״מ לרמוזיה בהדי לוי: